חלומו של לואי
לואי היה האדם שכולם חלמו להיות. איש עשיר עם רכוש בלתי נתפס, חי באחוזה מפוארת בלב גבעות ירוקות ששטחו היה כה רחב שנדמה כי אינו נגמר. חיי היוקרה שלו כללו רכבי פאר נוצצים, חופשות אקזוטיות ומשפחה שאהב, או לפחות כך חשב. אך בבוקר אחד, הכול השתנה ברגע אחד בלתי צפוי.
היום התחיל כשגרתי. לואי קם מהמיטה הענקית שלו, נשען על כריות יקרות והביט בנוף המרהיב שנפרש מחלונו. כשיצא החוצה לחפש את רכבו האהוב, אסטון מרטין בצבע כסף, הוא הופתע לגלות שהרכב נעלם. בהתחלה חשב שזו בדיחה של אחד העובדים או שאולי הנהג לקח אותו לטיפול. אך במהרה קיבל שיחת טלפון מנציג הבנק, שקטע את שגרת חייו ברגע.
“העסקים שלך מתמוטטים, לואי,” אמר הקול בצד השני של הקו. “המצב גרוע יותר ממה שאתה חושב.” לואי ניסה להבין איך זה ייתכן. הוא היה בטוח שמצבו הכלכלי יציב, אך נחשף לעובדה שמנהליו הסתירו ממנו חובות עצומים.
בבלבול ובבהלה, הוא מיהר לחזור לביתו, שם ציפתה לו הפתעה נוספת. הבית, שעד לא מזמן היה מלא בחיים, היה ריק. אשתו וילדיו נעלמו, כאילו מעולם לא היו שם. הוא מצא פתק בכתב ידה של אשתו על השולחן במטבח: “לואי, אני לא יכולה להמשיך כך. אני לוקחת את הילדים. אני מצטערת.”
ברגע אחד, חייו של לואי קרסו. תחושת הבדידות עטפה אותו כמו שמיכה כבדה. הוא יצא מהבית, לא בטוח לאן ללכת, משוטט ברחובות העיר חסר אונים. האנשים סביבו, שבעבר היו מוקסמים מההילה שלו, לא שמו לב אליו כלל. הוא היה בלתי נראה.
במהלך הלילה, כשהוא יושב לבד על ספסל בפארק חשוך, מוחו התמלא במחשבות על עברו. הוא ניסה להבין מה השתבש: האם זה היה חוסר תשומת לב למשפחתו? האם הוא שם את כל משקלו על עושרו במקום על הדברים החשובים באמת?
לפתע, אור לבן וחזק הבזיק מול עיניו. הוא מצמץ ונשאב אל תוך תחושה מוזרה, כמו חלום שמתחיל להסתיים. כשהתעורר, מצא את עצמו שוכב במיטה פשוטה בחדר קטן ומוכר. הוא הביט סביב ונדהם לגלות שהוא שוב ילד.
הקירות היו מכוסים פוסטרים של גיבורי-על, והשמיכה הייתה זו שאהב בילדותו. שעון מעורר ישן צלצל על השידה ליד המיטה. דלת החדר נפתחה, ואמו נכנסה עם חיוך אוהב. “לואי, תתעורר, תאחר לבית הספר!”
המציאות הכתה בו: כל מה שחווה היה חלום, או אולי אזהרה. הוא קם מהמיטה, מבולבל אבל גם מלא בהקלה עצומה.
באותו רגע, לואי הבין שהחלום נועד ללמד אותו לקח חשוב. החיים הם לא על מה שיש לך, אלא על מי שאתה ועל האנשים שסביבך. בעודו מתארגן לבית הספר, הוא נשבע לעצמו שאם יגיע יום ויהיה שוב עשיר, הוא לעולם לא ייתן לעושר לעוור את עיניו מלראות את מה שבאמת חשוב.
כך התחיל לואי את יומו, ילד צעיר עם הזדמנות חדשה לחיות חיים אחרים
