אביו של יוסף
היו היה ילד שקראו לו יוסף. יוסף היה אוהב כל הזמן להרשים את אבא שלו.
יום אחד בשעה 10:00 אביו התקשר ואמר לו אני בא לבקר אותך, יוסף אמר “אין בעיה” , תבוא ונשתה יחד כוס תה.
אביו של יוסף מתגורר בתאילנד. הוא אמר לבנו “אני גר רחוק מאוד, אבל אני אבוא אליך לראות אותך ולבוא לבדוק אם אתה עובד טוב,
אם תוכל לעזור לי להגיע מתאילנד לישראל זה יהיה מצויין. “כן, ענה יוסף” כי הוא אוהב להרשים את אבא שלו.
יוסף אמר “אין שום בעיה, ניפגש אצלך בבית ואני אעזור לך להביא דברים מהארון דברים שאתה צריך”.
יוסף הלך לשדה התעופה ועלה על טיסה לתאילנד. יוסף הגיע כעבור מס’ שעות לאבא שלו. הם התחבקו והתגעגעו אחד לשני.
אבא של יוסף אמר “אני צריך משהו חשוב ואין לי אותו” , “מה הדבר?” שאל יוסף.
” זה משהו שאני משתמש בו בכל פעם שאני הולך לבדוק עבודות של אנשים”. אם עובד מסוים עושה טעות בעבודה שלו אני מפטר אותו”.
יוסף אמר – ” אני רואה שאתה מאוד רציני בדברים שאתה אומר”
יוסף שאל את אביו : ” מה חסר לך כדי לבדוק?”
” אני אגלה לך מהו הדבר, אבל אתה צריך לשמור את זה בסוד” אמר אבא.
“למה?” שאל יוסף.
“כי זה פרטי”. ענה האב.
“בסדר”, ענה יוסף.
“אתה באמת רוצה לדעת?” יוסף שוב ענה “כן”.
“אין לי שם ” אמר אביו.
“מה?????????????????????” אמר יוסף.
“אין לך שם?”
“נכון, אבל אל תגלה לאף אחד” ענה האבא.
“בשביל מה אתה צריך שם? ” שאל יוסף.
“כי צריך לחתום “
“במידה ואני מחליט לפטר מישהו מהעבודה, אני צריך לחתום על הטופס, כדי שהוא יוכל ללכת ולהתקבל לעבודה אחרת”
“הבנתי, אז איך עבדת עד היום ?” שאל יוסף.
“כי היה לי שם מזויף, אבל שיישאר ביננו בסוד” ענה אבא.
בזמן שהם מדברים, מאחוריהם עמד שוטר ושמע את כל השיחה, הם גילו שאין לו שם. המשטרה התייעצה עם השוטרים הבכירים והם החליטו שאי אפשר שהוא ימשיך לעבוד.
הם החליטו לעצור אותו ולקחת אותו לבית הסוהר, אבל רק בעוד שבוע.
במהלך השבוע, בזמן שאבא של יוסף שיחק כדורגל עם חבריו, הם קראו לו ” אדם, אדם, תמסור את הכדור” הוא לא הבין למה כולם קוראים לו כך.
כעבור שבוע, המשטרה הגיע לבית של יוסף ושאלה אותו איפה אבא שלו.
“למה?” שאל יוסף.
“כי שמענו שאין לו שם והוא מתחזה” ענה השוטר.
“איך אתם יודעים?” שאל יוסף
“שמענו אותו בשיחה לפני שבוע ” ענו.
אבא של יוסף קם מיד ואמר לשוטר אני בא אתכם.
“למה?” שאל יוסף.
“הם צודקים, באמת אין לי שם, אני צריך ללכת איתם” ענה אבא.
בדיוק הגיעו החברים של אבא של יוסף, הם שאלו את השוטרים למה הם לוקחים את החבר שלהם, יוסף ענה להם ” בגלל שהם גילו שאין לו שם”.
החברים מיד ענו ” בוודאי שיש לו שם, השם שלו זה אדם, אדם”
“אז בגלל זה כל פעם אתם קוראים לי אדם”? שאל אבא של יוסף.
“כן!” ענו חבריו.
” אתה עברת ניתוח קשה ובמהלך הניתוח איבדת את הזיכרון שלך והדבר היחיד ששכחת זהו שמך”.
המשטרה הבינה את המצב והחליטה לשחרר את אדם.
אדם, יוסף וכל החברים שמחו מאוד והיו מאושרים.
הם הלכו לאכול ביחד ארוחה ולחגוג.
וכעבור 100 שנים, הלכו לטפל בבעיית הזיכרון של אדם והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
סוף.
