בִּכְפָר אֶחָד קָטָן גָּרָה מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ לָהּ הַרְבֵּה יְלָדִים. לַיַּלְדָּה הַגְּדוֹלָה קָרְאוּ אוֹדֶלְיָה.
אוֹדֶלְיָה הִיא תַּלְמִידָה בְּכִתָּה ז’ שֶׁלּוֹמֶדֶת בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁבַּכְּפָר.
אוֹדֶלְיָה מְאוֹד אוֹהֶבֶת לְשַׂחֵק בְּמַחְבּוֹאִים בִּזְמַן הַהַפְסָקָה, וְהִיא שִׂחֲקָה בְּיַחַד עִם חַבְרוֹתֶיהָ הַנֶּהֱדָרוֹת. הֵן נֶהֱנוּ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁפִּתְאוֹם הִתְחִילָה מְרִיבָה גְּדוֹלָה.
אוֹדֶלְיָה לֹא רָצְתָה שׁוּב לִסְפֹּר, וְכָל הַבָּנוֹת הֶעֱלִיבוּ אוֹתָהּ וְהִתְעַקְּשׁוּ שֶׁהִיא תִּהְיֶה הַסּוֹפֶרֶת.
אוֹדֶלְיָה בָּכְתָה מְאוֹד וּדְמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינֶיהָ.
לְפֶתַע, נִגַּשׁ אֵלֶיהָ קוֹסֵם עִם כּוֹבַע נוֹצֵץ וּגְלִימָה אֲרֻכָּה בְּצֶבַע שָׁחֹר וְשַׁרְבִיט זָהָב בְּיָדוֹ. הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ: “יַלְדָּה חֲמוּדָה, מַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה?”
אוֹדֶלְיָה עָנְתָה: “הַחֲבֵרוֹת הֶעֱלִיבוּ אוֹתִי, וְעַכְשָׁו קָשֶׁה לִי לַחְזֹר לְשַׂחֵק אִתָּן מַחְבּוֹאִים.”
הַקּוֹסֵם חָשַׁב לְרֶגַע, וְאָז עָלָה בְּרֹאשׁוֹ רַעְיוֹן: הוּא יַמְצִיא סִיסְמָה מְיֻחֶדֶת שֶׁתַּעֲזֹר לְאוֹדֶלְיָה לִזְכֹּר לִהְיוֹת שְׂמֵחָה גַּם כְּשֶׁהִיא עֲצוּבָה.
הוּא נִגַּשׁ לְאוֹדֶלְיָה וְאָמַר לָהּ: “יֵשׁ לִי סִסְמָה קְסוּמָה בִּשְׁבִילֵךְ! תַּגִּידִי אוֹתָהּ בְּכָל פַּעַם שֶׁתִּהְיִי עֲצוּבָה, וְהִיא תַּעֲזֹר לָךְ לִשְׂמֹחַ: “חַיֶּיךָ תָּמִיד, זֶה מַגְנִיב!'”
אוֹדֶלְיָה הִתְלַהֲבָה מְאוֹד מֵהַסִּיסְמָה, אָמְרָה אוֹתָהּ בְּקוֹל, וְחִיּוּךְ גָּדוֹל הוֹפִיעַ עַל פָּנֶיהָ. הִיא חָזְרָה אֶל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהּ, סִפְּרָה לָהֶן עַל הָרַעְיוֹן שֶׁל הַקּוֹסֵם, וְהֵן כֻּלָּן שָׂמְחוּ וְחָזְרוּ לְשַׂחֵק יַחַד.
הַקּוֹסֵם, שֶׁרָאָה אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹדֶלְיָה וְחַבְרוֹתֶיהָ, הִמְשִׁיךְ לְדַרְכּוֹ לְחַפֵּשׂ יְלָדִים עֲצוּבִים נוֹסָפִים, כְּדֵי לַעֲזֹר לָהֶם לִזְכֹּר שֶׁתָּמִיד אֶפְשָׁר לִשְׂמֹחַ.
