“סתיו, את יכולה לבוא רגע? אני צריכה עזרה עם השיעורים. את באה?”
“סתיו”, קורצת נור. “את לא מבינה, פתחתי את התיק וגיליתי עוד פתק מ”הציפור הכחולה” לחשה נור.
“נו, ומה כתוב??? למה כל דבר את צריכה לעשות באיטיות?” ענתה בכעס.
נור קצת נעלבה וענתה ללא מעצורים: “את לא חושבת שאת מגזימה? אני לא חייבת לך כלום,ואנחנו לא לבד פה.”
סתיו עזבה את המקום ורצה לתובל. “מה יש לנור? למה היא מבוהלת ומפוחדת? לפני שניה היא אמרה לי משהו שבחיים נור לא הייתה אומרת.”
“את צודקת, גם היום בבוקר היא נעלה את נעליה הפוך”.
“טוב, קוראים לי, איפשהו….”
“עופרי, אני צריכה שתעסיקי את סתיו ושלא תיכנס לכיתה.” נור אמרה בפזיזות.
נור נכנסה לכיתה ורצה לתיק של סתיו לחפש אם סתיו מסתירה ממנה משהו…
בתיק של סתיו, גילתה נור פתק שסתיו גנבה ממנה ולהפתעתה, כשקראה את הפתק הבינה שזה פתק שהיא קיבלה “מהציפור הכחולה” לפני חודשיים.
פתאום סתיו נכנסת לכיתה ונור קולטת אותה ובורחת עם התיק של סתיו.
סתיו מבולבלת ומחליטה לרוץ אחריה.
באותו הזמן נור בורחת ונכנסת לחדר השרת, בחדר השרת נור פוגשת את שירן ושתי החברות שלה.
“מה את עושה פה? את לא אמורה להיות כאן!” אמרה שירן בהחלטיות.
נור נסערת ולא מבינה את המצב המתרחש בחדר,.
איה, חברתה של שירן חוטפת מידיה של נור את התיק ושופכת את תכולת התיק על הרצפה.
נור מחליטה לעשות מעשה , היא מוציאה מאחד הארונות ספריי לניקוי חלונות, ומתיזה על שירן, איה ונוגי.
שירן מודיעה: “מי שמתעסק איתי…”
עבר שבוע עבר שבועיים נור וסתיו לא מדברות ולא משחילות בניהם אפילו מילה. המורה מבינה שאין דרך אחת אלה לקחת אותן לשיחה. המורה מנסה שהבנות ידברו אחת עם השנייה אבל שום דבר לא עוזר אז היא מזמינה את היועצת לשיחה “אני חושבת שאתן לא יכולות להמשיך כך אתן חייבות לדבר” הציעה היועצת טלי
הבנות מנידות את ראשן. המורה מצווה על נור וסתיו לחזור לכיתה.
כעבור יומיים נור מבינה שהיא חייבת להתנצל ביפני סתיו.
נור כותבת פתק ובפתק כתוב:” לסתיו היקרה, אני ממש מתנצלת לא הייתי צריכה להתנהג אלייך ככה, אז את סולחת?” היא מקפלת את הפתק המושיטה לסתיו, סתיו קוראת את הפתק ומחבקת אותה.
שירן ואיה מתחילות לצחוק עליהן ונוגי לא אהבה את זה והיא מחליטה לרוץ למורה ולספר לה,
ובאותו זמן נור וסתיו פותחות את הפתק העשירי “מהציפור הכחולה”. הפעם הפתק לא היה כמו כל שאר הפתקים, בפתק לא היה כתב סתרים אלה ציור, הציור היה ציור משונה הציור היה בעיפרון עבה וישן כמו בביתה של סבתא של נור.
סתיו הסתכלה מכל פינה על הציור היא גילתה שהציר מספר על בן גוריון ואחותו.
“זה נשמע לי מופרך” טענה נור “תני לי ליראות” סתיו הושיטה לנור את הציור.
אחרי שנור ראתה את הציור מיד תיקנה את עצמה :”את צודקת אבל לבן גוריון לא הייתה אחות!”
“איך את יודעת?” שאלה סתיו “מזה משנה? מה שמשנה עכשיו זה מה אומר הציור וכנראה מי שצייר את זה לא הקשיב בשיעור ספרות!”
“מחר תביאי אלבומי התמונות של המשפחה ואני ממש ממהרת ניפגש מחר” אמרה במהירות שהיא מסתכלת לכל עבר.
כעבור ארבעה ימים ” אמא את זוכרת שסתיו ישנה אצלי? מעולה!”
ובאמצע הלילה הן שומעות רעש שמגיע מהחדר הסמוך…
