תכירו את נעמה, היא ילדה חמודה, נבונה וחברותית. ויש משו שחשוב שתדעו עליה, כי זה יכל להציל אותה- היא אלרגית לחלב! אלרגית ברמה מסכנת חיים.
נעמה הגיעה לבית ספר חדש, כי ההורים שלה עברו דירה בעקבות העבודה של אביה. נעמה ממש לא שמחה מהמעבר הזה, כל החברות שלה נשארו בבית הספר הקודם שאותו היא אהבה מאד.
היא הגיעה לכיתה החדשה שלה- ה1 בבית הספר בשכונת קטמון בירושלים.
המחנכת החדשה שלה שירה, בירכה אותה על הצטרפותה לכיתה שלה, היא ביקשה ממנה לספר קצת על עצמה בפני כל ילדי הכיתה. זה מאד הלחיץ והביך את נעמה, אבל לא הייתה לה ברירה.
“אמממ” אמרה במבוכה נעמה, “קוראים לי נעמה, עברנו לירושלים מתל אביב, אממ.. מה עוד? מה עוד? אה! אני אוהבת לעצב, לשיר והכי אני אוהבת לצייר!” המחנכת שירה אמרה לה “תודה נעמה, יש נראה לי עוד משו חשוב שתספרי על עצמך, נכון?”
“אה כן” ענתה נעמה, “אני אלרגית לחלב”.
“מה?!” “מה זה ??” זה אומר שאת לא יכולה לשתות שוקו??” אחד הילדים שאל אותה-“מה זה אומר להיות אלרגית לחלב?”
“זה אומר שאם אני שותה חלב, או אוכלת משהו שמכיל חלב, אז אני יכולה למות”.
“למות??” שאלה אחת מילדות הכיתה, “באמת??”
“כן” ענתה נעמה. “ואני אשמח אם לא תכניסו חלב ומוצרי חלב לכיתה כי זה יכל להיות לי ממש מסוכן”
הצילצול נשמע, וכל ילדי הכיתה התפזרו להפסקה.
ילדה אחת בשם מיכל שהייתה מקובלת מאד בכיתה, ואפילו חלק מילדי הכיתה הכתירו אותה כמלכת הכיתה, ניגשה לנעמה ואמרה לה “למה עברת לכיתה דווקא שלנו? בגללך לא נוכל לאכל יותר חלבי!!” נעמה ענתה לה “את יודעת כמה זה קשה לחיות בלי חלב?” מיכל בתגובה זרקה לה “את סתומה” ודחפה אותה.
נעמה הייתה עצובה מאד ומובכת, היא רק רצתה ללכת הביתה ולבכות בחדר. היא רצה משם והלכה לפינה שקטה ובכתה. אחד הילדים ראה אותה בוכה, והלך לספר למורה שירה.
המורה שירה באה לכיתה ואמרה למיכל “מיכל למה אני שומעת על התנהגות לא יפה בכלל לילדה החדשה שלנו?” אבל מיכל הכחישה את הכל וטענה שהיא לא עשתה לנעמה כלום.
לאחר כמה חודשים היה לנעמה יום הולדת, ורק 2 ילדים מהכיתה הגיעו. היא שאלה אותם בתקווה- ראיתם אולי עוד ילדים שמגיעים? אבל הם לא ראו אף ילד או ילדה. מאז היום הראשון של נעמה בכיתה, מיכל גרמה לכל ילדי הכיתה להתרחק ממנה ולא להתייחס אליה.
צלצול הודעה נשמע בטלפון של אמא של נעמה, היא קיבלה סרטון של ילדי הכיתה. ואם חשבתם שמדובר על סרטון של ברכות, אתם טועים. בסרטון נראו ילדי הכיתה מאחלים לנעמה איחולים ממש לא יפים. ילדה אחת איחלה לה לטבוע בבריכה של חלב, ילד אחר אמר תעברי כבר בית ספר! ועוד ועוד.
נעמה לא הבינה למה הם ככ שונאים אותה. היא פרצה בבכי לאמא שלה. והחליטה במקום לתת להם להרוס לה את יום ההולדת, לשמוח ממי שכן בא. כשהיא כיבתה את הנירות של העוגה, היא התפללה שכל ילדי הכיתה יהיו חברים שלה.
עבר שבוע מאז יום ההולדת הנוראי הזה, נעמה לא הסכימה לחזור לכיתה ממבוכה. אבל אחד מהילדים שהיה ביום ההולדת שלה ביקש ממנה כבר לחזור.
כשהיא חזרה לכיתה הייתה לה הפתעה! כל ילדי הכיתה ביקשו סליחה. היא לא הבינה מה קרה? איך כולם פתאום מתנהגים אליה יפה?
היא גילתה שגל שהיה ביום ההולדת שלה, דיבר עם כל ילדי הכיתה, ושכנע אותם להיות עם לב טוב ולקבל את נעמה יפה בכיתה. הם הבינו כמה זה לא יפה להתנהג ככה. ומאז הם הפכו לחברים ממש טובים!
