היה היה אי ובליבו שכנה עירה קטנה. ובעירה גרה חבורת ילדות קטנות. כל בוקר היו אוספות אחת את השניה מבתיהן. יום אחד שמעה החבורה רעש חזק, זו היתה משאית. למחרת אמא של ילדה בשם הרמיוני אמרה לה שעברה ילדה חדשה לעיירה.
“מה?” ענתה הרמיוני ורצה לאסוף את החבורה. היא סיפרה להן והן התפלאו מאד. כולם רצו אל הבית של הילדה החדשה וראו אותה עצובה. הן שאלו אותה מה קרה, והיא לא ענתה. אז הן רצו לשחק להנאתן.
עברו הרבה ימים. וכל פעם שעברו ליד ביתה של הילדה החדשה- ראו אותה עצובה. החופש הגדול כבר נגמר והרמיוני התכוננה לתחילת שנת הלימודים. אמא שלה סיפרה לה שהילדה החדשה תלמד איתה יחד בכתה. הרמיוני הלכה לבית הספר וראתה את הילדה החדשה. פתאום נזכרה הרמיוני שהילדה החדשה היתה עצובה. היא נגשה לילדה ושאלה אותה: “איך קוראים לך?” “אמלי” ענתה הילדה. “וואו איזה שם יפה יש לך” אמרה הרמיוני. “איך קוראים לך?” שאלה אמלי. “הרמיוני. ראיתי אותך בקיץ והיית נראית לי עצובה”. “אה.. כן, זה בגלל שראיתי אתכן וזה היה נראה שנהניתן מאד והתביישתי לשאול אם אפשר להצטרף” אמרה אמלי. “כן את יכולה בשמחה להצטרף” אמרה הרמיוני. “תודה, אמרה אמלי” “אני אגיד לחברות אחרי בית ספר, הן בטח יסכימו” אמרה הרמיוני.
בסוף היום אמלי והרמיוני הלכו יחד לאסוף את הבנות. הרמיוני שאלה אותן אם אמלי יכולה להצטרף והן הסכימו. הבנות התחילו לשחק, הן שיחקו יחד כבר המון שעות בגן השעשועים וכבר התחילו להיות צמאות, אז הן הלכו לביתה של אמלי. ופתאום- ראו דלת קטנה שמעולם אמלי לא ראתה. אמלי אמרה לכולן: “בואו ניכנס לדלת”. כולן ניסו להכנס אבל אף אחת לא הצליחה. הדלת היתה קטנה מדי. פתאום אחת מהילדות בשם אמיליה ראתה צנצנת ובתוכה אבקת קסמים.
“בנות הסתכלו מה מצאתי! אמרה אמיליה. “מה זה?” אמרה אמלי. “זאת אבקת קסמים” אמרה אילה. “בואו נבדוק מה היא עושה”. “יאללה” אמרו פה אחד. “בואו נפזר אותה כאן ושם”. פתאום הדלת התחילה לגדול עד לגודל שלהן. “בואו ניכנס” אמרה נעה. “יאללה” אמרה אילה.
הן צעדו בתוך מסדרון ארוך עד שהגיעו לחדר. הן נכנסו לחדר ושם ראו רקדניות רוקדות. הן שאלו אותן “מה אתן עושות כאן?” הרקדניות ענו:”אנחנו מופיעות. הנה תסתכלו על כל הקהל”. “מה אנחנו בהופעה?” אמרה נגה. “כנראה שכן” אמרה אמיליה “הסתכלו בנות, יש כאן עוד חדר”. הן נכנסו לחדר הבא וראו המון פיות, עולם פיות! היה שם מפל בצבעי הקשת וגם שוקו. פתאום הן ראו שהן עם בגדי ים. “בואו ניכנס”, הן צעקו ורצו למפל, ואז שתו שוקו ואז רכבו על איילות ואז שיר ראתה עוד חדר.
כולן רצו לחדר הבא. שם היה אולם פיות ואיילות שלג! “בואו נרוץ לאיילות שלג עם הכרכרות”. “יאללה!” אמרו פה אחד. אחרי שרכבו על איילות הן שיחקו עם ארנבוני שלג ואז לקחו טרמפ על דובי שלג לחדר הבא. שם היה קוסם במופע. “בואו נצפה במופע קסמים!” אמרה נגה.
אחרי המופע הן הלכו לחדר הבא ושם ראו קולנוע. “בואו נראה את הסרט”. “יאללה! איזה סרט זה?” “נראה לי היידי בת ההרים”. אמרה אילה. “יש! אני אוהבת את הסרט הזה” אמרה נגה. כשנגמר הסרט הרמיוני נזכרה- צריך לחזור הביתה. “בואו נצא וניפגש מחר”. ביחד הן עברו את המסדרון ונפרדו לשלום- עד ההרפתקאה הבאה!
