החבורה הכי טובה בעיר

הכירו את החבורה הכי טובה בעיר [לפי דעתי]

אתם בטח שואלים מי הילדות שם. אני אגיד לכם-

אני, שקוראים לי אריאל, שקד, מעיין ועדי. אנחנו בנות 11, גרות בירושלים בשכונת רמות. גדלנו יחד עוד מהמעון ועד היום אנחנו יחד בכיתה ו’.  כל יום אנחנו מתפללות שתיגמר המלחמה [שכבר שנה ורבע].

 אתמול אמא שלי  אמרה לי שיש לה תינוק בבטן וכל החבורה גם היתה שם בבית שלי והתרגשו איתי.  “איפה אני אהיה בזמן שתהיי בבית חולים”? שאלתי את אמא.

“את, יער, שיר וראם אחים שלך תלכו לסבא וסבתא לשבוע'”. ענתה אמא.

“ומה, אני לא אראה את החבורה שבוע?” שאלתי את אמא. ענתה לי אמא-“נכון, ואני מבינה שזה קצת מבאס, אבל יהיה לך עוד אח תינוק אחרי אותו שבוע, ואת בתור הבכורה תוכלי להחזיק אותו הכי הרבה זמן”.

“יש לי רעיון” אמרתי לאמא, “אולי אני אוכל לישון אצל חברה במקום אצל סבא וסבתא”?

“בסדר ילדה חמודה שלי”, ענתה אמא. וכולנו צהלנו משמחה.

“טוב, נשארו לנו 4 שעות להיות יחד כל  החבורה עד סוף היום” אמרתי לחברות . “אולי נלך לקניון”, הציעה שקד [יש קניון רמות שווה ביותר, שתדעו לכם]. “ניפגש עוד חצי שעה בכיכר של הרימון, עם קסדה ורולרבליידס” אמרה מעיין. “אבל עדי, אל תאחרי, כמו שכמעט תמיד קורה לך”, הוסיפה שקד וכולם צחקו. פעם זה היה יכול להעליב את עדי, אבל היום אנחנו כבר יודעות לצחוק אחת עם השנייה בלי להיעלב .  כל אחת הלכה הביתה ולקחה 30 שקלים מהדמי כיס. בדרך לכיכר חשבתי שאולי אקנה מתנה לאמא לקראת הלידה, לשמח אותה. כשחזרנו לכיכר הרימון , תתפלאו לשמוע אבל עדי כבר חיכתה שם ראשונה, הייתם מאמינים?

“רצתי הכי מהר שיכלתי, רק כדי להוכיח לכן שאני לא חייבת לאחר תמיד” אמרה עדי בחיוך.

“את אלופה עדי”- אמרתי לה.  “חשבת מה תרצי לקנות עם ה30 שקל”?

“ממש בא לי עגילים” אמרה עדי.

כולן הגיעו והתחלנו את הרכיבה לקניון כשכל אחת חושבת מה היא תקנה לעצמה.

כשהגענו לקניון ראינו אישה מבוגרת, לבושה עם בגדים קרועים וישנים ובוכה. שאלנו אותה מה קרה והיא ענתה לנו -‘”איו לי כסף לקנות אוכל לשבת וממש רציתי לשמח את הנכדים שלי שמגיעים אליי לשבת” והיא בכתה ובכתה.

הלכנו הצידה כי זה היה לנו מאוד עצוב לשמוע אותה. חשבנו רגע, ואז הצעתי- “אולי נעשה לה הפתעה, ניכנס פה לשופרסל ונקנה ב15 שקל כל אחת אוכל טעים לשבת”.

“או שנביא לה את הכסף והיא תקנה בעצמה” הציעה שקד. “בעצם, אולי לא, היא די זקנה וקשה לה ללכת, אז אולי נקנה לה”.

רעיון טוב, ענו כולם.

הלכנו אליה , “אישה יקרה, רצינו לשמח אותך, יש לנו 15 שקל מכל אחת, זה יוצא 60 שקל. תגידי לנו מה תרצי שנקנה לך וניכנס עכשיו לשופרסל לקנות לך”.

האישה בכתה מרוב שמחה ואמרה לנו “תודה, עשיתן לי את השבוע”.

בשמחה, ענינו לה.

באמת נכנסו לשופרסל , קנינו את המוצרים שהיא ביקשה וכשיצאנו ליווינו אותה הביתה עם השקיות. בכניסה לבית היא אמרה לנו שוב תודה רבה ובירכה אותנו שתמיד נזכה לעשות מצוות יחד.

בדרך הביתה אמרנו לעצמנו שזאת הדרך הכי טובה לבזבז כסף מהדמי כיס. עצרנו לקנות גלידה לכל אחת כשכולנו מרגישות שמחה בלב.