פַּעַם הָיָה יֶלֶד שֶׁקָּרוּא לוֹ רוֹי. רוֹי הָיָה בֶּן 10, יֶלֶד סְקָרָן וְשׁוֹבָב עִם שֵּׂעָר חוּם וְעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת, שֶׁהִזְכִּירוּ לַכֻּלָּם שָּׁמַיִם צְלוּלִים. יוֹם אֶחָד, כָּשֶּׁחָזַר מִבֵּית הַסֵּפֶר, הִבְחִין בַּמַּשֶּׁהוּ נוֹצֵץ עַל הַמַּדְרֵךָ. “מָה זֶּה?” הוּא תָּהָה. הוּא קָרַב וְרָאָה יַהָלוֹם יָפֶה מְאֹד, נוֹצֵץ כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהוֹרִיד מִמֶּנּוּ אֶת הָעֵינַיִם.
“וָאוּ, אֵיזֶה מַזָּל יֵשׁ לִי!” קָרָא רוֹי בְּהִתְרַגְּשׁוּת, הִכְנִיס אֶת הַיַּהָלוֹם לְכִיסוֹ, וְרָץ הַבַּיִתָה לְסַפֵּר לְאִמּוֹ. אֲבָל בַּדֶּרֶךְ, בְּלִי שֶׁשֵּׁם לֵב, נָפַל הַיַּהָלוֹם מִתּוֹךְ כִּיסוֹ.
בַּבַּיִת, רוֹי רָץ אֶל אִמּוֹ וְקָרָא: “אִמָּא! תַּאֲמִינִי לִי, מָצָאתִי יַהָלוֹם אֲמִתִּי!” אֲבָל כַּשֶּׁהִכְנִיס אֶת הַיָּד לִכִּיסוֹ, הוּא גִּלָּה שֶׁהַכִּיס רִיק. “מָה? אֵיפֹה הַיַּהָלוֹם?” הוּא שָׁאַל, מְבֻהָל.
“אֵין דָּאֲגָה,” אִמּוֹ חִיֵּכָה וְאָמְרָה: “אִם הַיַּהֹלוֹם נָפַל, בְּטָח מִישֶׁהוּ שֶׁיְּמַצֵּא אוֹתוֹ.”
אֲבָל רוֹי לֹא רָצָה לַחֲכוֹת. הוּא יָצָא מִיָּד לַחֲפֵּשׂ. הוּא חָזַר בְּכָל הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלַךְ, הִסְתַּכֵּל מִתַּחַת לָעֵצִים, לִיַּד הַמִּדְרָכָה, וּבְכָל פִּנָּה. אַחֲרֵי שָׁעָה, הוּא הָיָה עָיֵף וְעָצּוּב, וְלֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת.
אוּרִי וִיהוֹנָתָן, הַתְּאוֹמִים הַקְּטַנִּים שֶׁל רוֹי, רָאוּ אֶת אֲחִיהֶם הַעֲצוּב וְהִצִּיעוּ: “רוֹי, בּוֹא נֵלֵךְ לַחֲפֵּשׂ יַחַד! אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים שֶׁנִּמְצָא אֶת זֶה.”
הַשְּׁלוֹשָׁה יָצְאוּ לְגַן הַמִּשְׂחָקִים. הֵם חִפְּשׂוּ מִתַּחַת לַנֵּדֶנֱת, לְיַד הַמַּגְלֵשָׁה, וּבְאַרְגַּז הַחוֹל. לִפְתָעִים, אוּרִי צָעַק: “מָצָאתִי מַשֶּׁהוּ נוֹצֵץ!” רוֹי רָץ אֵלָיו בַּמָּהֵרָה, אֲבָל גִּלָּה שֶׁזֶּה הָיָה רַק חֲתִיכַת זְכוּכִית.
“זֶה לֹא זֶה…” אָמַר רוֹי בְּעֶצֶב.
בַּדֶּרֶךְ חֲזֹרָה הַבַּיְתָה, הֵם פָּגְעוּ בְּאִישׁ זָקֵן וּמֻזָּר עִם זָּקֵן אָרוּךְ וּמְעִיל גָּדוֹל. הָאִישׁ הִסְתַּכֵּל עַל הַיְּלָדִים וְשָׁאַל: “מָה אַתֶּם מְחַפְּשִׂים?”
“אֲנַחְנוּ מֲחְפְּשִׂים יַהָלוֹם שֶׁאִבַּדְנוּ,” אָמַר רוֹי בְּקוֹל קָטָן.
הַזָּקֵן חִיֵּךְ וְאָמַר: “אֲנִי רָאִיתִי יַהָלוֹם נוֹצֵץ! זֶה הָיָה לִיַּד שָּׁעוֹן הַשָּׁמֶשׁ בַּכִּכָּר הַגְּדוֹלָה.”
“מָה?” קָרָא רוֹי בְּשִׁמְחָה, וְהֵם מִהֲרוּ לִשַּׁם.
כַּשֶּׁהִגִּיעוּ לַכִּכָּר, הֵם חִפְּשׂוּ סָבִיב שָּׁעוֹן הַשָּׁמֶשׁ. רוֹי הֵרִים עֲלֵה, אוּרִי הִסְתַּכֵּל מִתַּחַת לַסַּפְסָל, וְיִהוֹנָתָן חָפַר בָּאֲדָמָה. פְּתָאֳם רוֹי צָעַק: “אֲנִי רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ!”
הֵם רָצוּ אֵלָיו, אֲבָל זֶה לֹא הָיָה יַהֲלוֹם – זֶה הָיָה מִפְתַּח קָטָן, מְעֻטָּר בְּצִיּוּרִים שֶׁל כּוֹכָבִים.
“אוּלַי זֶה מִפְתַּח לַתֵּבָה?” שָׁאַל יְהוֹנָתָן בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
הַיְּלָדִים הִסְתַּכְּלוּ סָבִיב וּמָצְאוּ תֵּבָה קְטַנָּה מֻנַּחַת בְּפִנָּה נִסְתֶּרֶת בַּכִּכָּר. הַמַּפְתֵּחַ הִתְאִים, כְּשֶׁפָּתְחוּ אֶת הַתֵּבָה, הֵם גִּלּוּ בְּתוֹכָהּ מַטְבְּעוֹת זָהָב, שַׁרְשְׁרָאוֹת יָפוֹת, וְקָמֵעַ קָטָן בְּצוּרַת יַהֲלוֹם.
“רְוִי, זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ הַיַּהֲלוֹם שֶׁלְּךָ!” אָמַר אוּרִי.
“אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמָּצָאנוּ אוֹצֵר אֲמִתִּי!” קָרָא רִוֵי בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
הֵם מִהֲרוּ הַבַּיְתָה עִם הַתֵּבָה, וְסִפְּרוּ לְאִמָּא עַל כָּל הַהַרְפַּתְקָה.
“לֹא כָּל יוֹם מוֹצְאִים אוֹצֵר,” אָמְרָה אִמָּא בְּחִיּוּךְ. “אֲבָל זִכְרוּ, הָאוֹצָר הָאֲמִתִּי הוּא שֶׁאַתֶּם תָּמִיד עוֹזְרִים אֶחָד לַשֵּׁנִי.”
רִוֵי הִבִּיט בְּאָחִיו הַקְּטַנִּים, חִיֵּךְ וְאָמַר: “נָכוֹן, אַתֶּם הָאוֹצָר שֶׁלִּי.”רִוֵי לָקַח אֶת הַיַּהֲלוֹם וְשִׂחֵק אִתּוֹ וְגַם אוּרִי וִיהוֹנָתָן רָצוּ לְשַׂחֵק וְרוי אָמַר לָהֶם כֵּן בֶּטַח שִׂחֲקוּ עַל הַשֻּׁלְחָן בַּבַּיִת פִּתְאוֹם נָפַל הַיַּהֲלוֹם נִשְׁבַּר רוי הָיָה עָצוּב אַחֲרֵי כָּל מֹשֶׁה קָרָה לוֹ בָּכָה וּבָכֹה אִמָּא אָמְרָה יֵשׁ לִי רֵעיוֹן, דּוֹדָה מִילָה עוֹבֶדֶת בַּחֲנוּת תַּכְשִׁיטִים אוּלַי יֵשׁ לָהּ אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶתְקַשֵּׁר אֵלֶיהָ וַאֲנִי אֶשְׁאַל אוֹתָהּ? רוי אָמַר לְאִמָּא כֵּן, תּוֹדָה.
אוּרִי בֹּקֶר טוֹב, יְהוֹנָתָן בֹּקֶר טוֹב, רוי, בֹּקֶר טוֹב, הַיּוֹם יֵשׁ יוֹם הֻלֶּדֶת לְאוּרִי בּוֹאו נַעֲשֶׂה לֹו הַפְתָּעָה.
נִזְרֹק לְאוּרִי בָּלוֹנִים ונצעק כולם ביחד מזל טוב.
