אחר הצהריים אחד לאחות של אביגיל, נטע, היתה יום הולדת. בסוף יום ההולדת נטע ישבה לפתוח את כל המתנות. מתנה אחת אביגיל אהבה במיוחד. המתנה היתה כדור זכוכית שבתוכו היה ארמון קטן שכולו עשוי מממתקים. ליד הארמון עמדה מלכה עם כתר עשוי מטופי ושרשרת ממרשמלו בצורת לב. כשנטע ניערה את הכדור התעופפו בתוך הכדור נצנצים ורודים.
הערב הגיע ואמא אמרה שהגיע הזמן ללכת לישון אז נטע ואביגיל רצו לחדר שלהן ומיד נרדמו. כשאביגיל נרדמה היא חלמה שהיא הגיע למקום מיוחד ומוזר. בחלום של אביגיל היה ארמון גדול שעשוי מהרבה ממתקים ומלכה שהיתה לה שרשרת עשויה ממרשמלו מתוק. המלכה נופפה לאביגיל לשלום וסימנה לה להתקרב. היא שאלה את אביגיל אם היא רוצה להיות נסיכת ממלכת הממתקים. אביגיל ענתה כן, בשמחה, ואז היא שאלה, מה עושים בממלכת הממתקים? המלכה ענתה, בבוקר אנחנו קמים ממיטת הממתקים שלנו, מורחים שוקולד על השיניים, אוכלים טוסט לחם מגומי, לובשים בגדים משוקולד וסוכריות לוקחים תיק מלא בממתקים והולכים לבית ספר של ממלכת הממתקים. אביגיל שאלה, מה עושים בבית הספר של ממלכת הממתקים? לומדים להכין ממתקים כמובן, ענתה המלכה. ומה אתם עושים אחרי בית הספר? חוזרים הביתה ועושים שיעורי בית שבהם אנחנו מכינים כל מיני ממתקים מגומי. ומה אתם עושים בערב לפני שהולכים לישון? אוכלים המבורגר או ספגטי מגומי ושותים סירופ שוקולד. וואו, התלהבה אביגיל, הייתי רוצה לגור פה תמיד.
הבוקר הגיע, אביגיל התעוררה, נעלה את נעלי המרשמלו והלכה להתקלח במקלחת סירופ וניל. אחר כך מרחה שוקולד על השיניים, לבשה שמלת סירופ תות והלכה לארוחת הבוקר. בארוחת הבוקר הממלכותית הגישו קורנפלקס ממתקים בסירופ ריבת חלב. אחרי הארוחה אביגיל לקחה תיק מלא ממתקים וצעדה לאוטובוס הממתקים. כשאביגיל הגיע לבית הספר היא התישבה ליד חברה שלה, ג’וליה. המורה אמה נכנסה לכיתה ואמרה שלום ילדים, היום אנחנו הולכים להכין פיצת ממתקים. יש! צעקו הילדים, חוץ מאביגיל שישבה בשקט. הילדים התחילו להכין בצק לפיצה ואביגיל נשארה לשבת. המורה אמה ניגשה אליה ושאלה, מה קרה אביגיל? למה את לא מכינה את הפיצה כמו כל הילדים? לא שמתי לב שמתחילים, אמרה אביגיל וקמה לעזור לכולם.
אחרי כמה דקות אביגיל שאלה את המורה אם אפשר לצאת לשירותים. בוודאי, אמרה המורה אמה. אביגיל יצאה מהכיתה ובדרך חזרה מהשירותים היא לא מצאה את הכיתה שלה ולא ידעה לאן לחזור. היא זכרה שלכיתה היה שם של ממתק אבל היא לא זכרה מה השם. למזלה היא פגשה את המנהלת גליה וסיפרה לה שהיא לא מוצאת את הכיתה שלה. המנהלת גליה ליוותה את אביגיל לכיתה, כיתת ב’ מרשמלו. בכיתה אביגיל לא רצתה להשתתף בהכנת הפיצה כמו כל הילדים, היא סיפרה למורה אמה שכואבת לה הבטן ושאלה אם אפשר לשתות מים או תה. המורה אמה שאלה, מה זה מים? את מתכוונת סירופ וניל? סליחה, התבלבלתי, כן, סירופ וניל בבקשה. אביגיל שתתה את סירופ הוניל אבל זה לא עזר לה להרגיש יותר טוב. היא הייתה עצובה. חברה שלה אלה קראה לה, אביגיל? מה קורה? אביגיל? את שומעת אותי? פתאום הקול הזה היה נשמע מוכר. זאת לא הייתה אלה, זאת הייתה אמא שלה שהעירה אותה בבוקר ללכת לבית ספר. אם תקומי ותתארגני מהר אני אביא לך טופי אמרה אמא. אביגיל צעקה, לא, אמא, רק לא טופי!
