חיילת שמחה
יום ראשון 1/1
למה כל כך קשה להיות חיילת? הטירונות קשה והכל קשה האוכל לפעמים לא טעים ואני מעדיפה את האוכל של אימא שלי.
יום שני 2/1
אני – “בוקר טוב שירה, קשה לך להיות בטירונות כמוני? “
שירה- ” לא, אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה,
אני רואה שעבודה קשה תקדם אותי, תנסי גם את רוני לקחת הכל בטוב.
אני-” אבל זה קשה, מה אני אמורה לעשות לשבת בשקט ולא להגיד כלום למפקדת?”
שירה- “תעשי מה שאת רוצה אבל אני יודעת שעבודה קשה – טובה”
אני- “אנסה”
אני לא אנסה להסתכל על כל הטוב, זה דעה מעצבנת של שירה.
שירה- “אסור לאחר לאימון אני צריכה למהר”.
אוי, שכחתי מהאימון אני צריכה להתארגן, אוףףףף.
המפקדת מיטל – “רוני למה איחרת ?, תרדי ל 80 כפיפות בטן”
אני- “אבל המפק…”
המפקדת – “אני לא רוצה לשמוע מילה”
איזה מפקדת מעצבנת.
צהריים…
המפקדת – “שירה כל הכבוד לך את חיילת מצטיינת”
שירה- ” תודה רבה, כל אחד יכול לעשות את הדברים הקשים האלו בשביל זה צריך כוח רצון”.
המפקדת נותנת מילים לכל אחד מאיתנו ומשום מה שירה קיבלה את המילים הכי טובות ואני קיבלתי עונש כי היום איחרתי לאימון בבוקר.
המפקדת – “רוני אין לי מה לומר “בושה וחרפה”
אני- “אשתדל להיות יותר טובה”
המפקדת –” אל תשתדלי, תהיי יותר טובה”
איזה מעצבנת מיטל.
ערב…
המפקדת נכנסת לחדר שלי ומורידה אותי ל-80 כפיפות בטן.
אני-“המפקדת זה קשה מאוד”
המפקדת מיטל- ” את עוד מעזה להתחצף”
אני-“לא, לא ניסיתי להתחצף”
המפקדת מיטל- “מחר בבוקר עוד 30 כפיפות בטן”
אני בייאוש: “טוב”
המפקדת – “את צריכה ללמוד מההתנהגות של שירה”
אני- “טוב”
סיימתי את הכפיפות בטן “תפוסה” והלכתי לישון.
יום שלישי 3/1
המפקדת נכנסת לחדר – אני ישנה.
המפקדת מעירה אותי לעוד 30 כפיפות בטן,
עשיתי את זה והגעתי לאימון בזמן.
לילה…
דיברתי באמצע הלילה עם שירה, והיא באמת שינתה אותי לטובה.
אני-“איך זה שאת ככה מצליחה להתמודד”
שירה-“אני אומרת לך שוב, אם תראי את הדברים טוב ואפילו תזייפי חיוך את תמיד תהיי שמחה. אני מזייפת חיוך, קשה לי מאוד וזה נראה שלא כי אני פשוט מזייפת שלא קשה לי, וגם יהיה לך כיף לשרת בצבא אם תסתכלי על הכל חיובי”
אני – “את יודעת מה, אני אסתכל על הכל חיובי תודה רבה על השיחה”.
יום רביעי 4/1
היום היה יום נפלא אפילו שהיה ממש קשה באימונים, הקשבתי לשירה והיא באמת צדקה זייפתי חיוך ונהניתי, היה לי כל כך כיף אני מחכה כבר למחר.
ערב..
המפקדת הגיעה לחדר ושיבחה אותי על היום והיה ממש כיף
אחרי החודשים של הטירונות הגיע המסע כומתה.
היום המסע כומתה, נפגשתי עם ההורים שלי בקילומטר האחרון ובכיתי מהתרגשות.
הגיע הרגע של הענקת הכומתה:
המפקדת קוראת לי לבמה:
“רוני היית ילדה קצת קשה אבל הדרך שלך להיות טובה הייתה קצרה והגעת רחוק אני מציעה לך ללכת לקורס מ”כים אני גאה בך מאוד על דרכך בטירונות”
המפקדת מעניקה לי את הכומתה ובכיתי בהתרגשות, ובקול מגמגם ומתרגש עניתי-
“אני הגעתי לזה בזכות שירה כהן היקרה שלנו, היא נתנה לי עצות מדהימות ששינו אותי לטובה”
בחיוך רחב חיבקתי את שירה, המפקדת הצטרפה.
למדתי שתמיד צריך להסתכל חיובי, אפילו שהייתי חיילת דיכאונית הפכתי לחיילת שמחה.
קורס מ”כים…
גם בקורס מ”כים היה קשה אבל עברתי הכל בשמחה ובחיוך רחב, שיבחו אותי והיה מדהים.
היום אני בת 21 וחצי ואני שמחה בחלקי ותמיד אהיה חיילת שמחה.
