ביקור חולים
היו היה פעם ילד ושמו נדב. כל חודש הוא היה הולך לבית החולים, כי הייתה לו מחלה בגוף.
בכל פעם כשהיה הולך לבית הספר, הילדים צחקו עליו והוא רצה לעבור לבית ספר אחר. אך לא היה בית ספר אחר שהיה קרוב לביתו של נדב.
יום אחד הגיע לכיתתם תלמיד חדש. גבוה, עיניים כחולות ושיער חום. שמו של התלמיד החדש הוא יוגב.
כשיוגב הגיע לכיתה כל התלמידים התלהבו ממנו, כשלפתע, ראה ילד בפינה שלא ידע מהו שמו.
יוגב ניגש אל הילד ושאל איך קוראים לו. נדב ענה לו “שמי הוא נדב”.
שאלתי “למה אתה יושב פה לבדך בפינה?”
נדב ענה לשאלתו “כי כולם צוחקים עליי..”
שאלתי בתגובה לתשובתו “למה שיצחקו עליך? אתה ילד נורא נחמד”.
נדב נראה עצוב ואמר “אני לא רוצה לומר לך, בסוף אתה גם תצחק עליי כמו כל השאר…”
לא הבנתי למה חשב שאעשה זאת. הרי מה יגרום לי לצחוק עליו, לכן אמרתי לו שלא אעשה כך ושהוא יכול לספר לי.
נדב התחיל לספר “כל חודש אני הולך לבית החולים בגלל שיש לי מחלה, וכל שאר הילדים חושבים שזה מצחיק.”
השבתי למה שנדב סיפר לי “אל תפחד לספר זאת לאנשים. לא צריך להתבייש בזה בכלל וזה שהילדים האלה צוחקים עליך לא אומר שככה גם אחרים יגיבו”.
יום למחרת יוגב הלך לבית החולים בשביל לבקר את נדב וכשיוגב הגיע, נדב שמח כל כך והרגיש שייך ואסיר תודה כלפי יוגב על כך שעזר לו להרגיש טוב יותר עם עצמו ועם המחלה שלו.
יוגב הרגיש טוב ושמח מכיוון שידע שעזר למישהו ושימח אותו.
נדב ויוגב דיברו כמעט כל היום הם הלכו לחנות לקנות דברים למסיבה שיארגנו.
הם קנו: חטיפים, ממתקים, בלונים וקונפטי.
כשהתחילה המסיבה הילדים התביישו להיות שם אחרי שצחקו על נדב. הם הלכו לנדב והתנצלו בפניו
וכולם חגגו.
