היה הייתה ילדה בת 10 בכיתה ד והיא הייתה ממש מאושרת מפני שהיא אוהבת את הבית ספר שלה, את הכיתה שלה, את החברות שלה ובעיקר את המשפחה שלה. קראו לה יעלה. היא הלכה כמו כל יום רגיל לבית הספר שהגיעה לכיתה, שמה את התיק ומיהרה לצאת לשחק עם חברות. לפני הצלצול היא מצאה אותן משחקות בגומי ושאלה: “אפשר לשחק גם?” הן לא ענו אז היא ניסתה שוב: “אפשר בבקשה לשחק?” אחת החברות שמה לב אבל התנהגה כאילו היא  לא קימת. יעלה חזרה לכיתה וישבה במקום שלה, המורה ביקשה מאחת החברות של רותי לספור את הכיתה היא ספרה: “אחת שתים שלוש ארבע חמש…” והיא דילגה על יעלה, יעלה אמרה לחברתה: “את דילגת עלי!” והחברה שלה התנהגה כאילו היא לא קיימת. יעלה הבינה שעושים עליה חרם וממש נעלבה. כשחזרה הביתה בפנים עצובות  אימא שאלה: “מה קרה, הכול בסדר?” יעלה חשבה שאם תספר לאמא  אז היא תדבר עם המורה ואז המורה תעניש אותן והן לא ירצו להיות חברות שלה אז  היא אמרה: “כן הכל מצוין”. היא הלכה אל החדר שלה. אמא שאלה אותה: “מה את עושה לבד בחדר?” היא ענתה בשקר: “אני עושה שעורי בית”. יום למחרת יעלה אמרה לאמא: “אמא אני לא מרגישה טוב, אולי אני לא אלך היום לבית הספר?” אמא אמרה שנלך לרופא ונבדוק הן הלכו והרופא אמר שהכול בסדר ואפשר ללכת לבית הספר אז יעלה הלכה לבית הספר. יעלה ישבה בשורה השלישית והאחרונה בכיתה, היא ישבה ליד אחת, חברותיה כולם ישבו עם מישהו חוץ מאחד ובאותו יום החברה של יעלה אמרה: “המורה אני רוצה לשבת ליד מישהו ולא לבד” המורה אמרה: “מה זאת אומרת? את יושבת לעד יעלה” אז היא אמרה : “אני לא רואה טוב אז היא העבירה אותה ליד הילדה שישבה לבד בשורה הראשונה מול הלוח. יעלה ממש נפגעה, החרם הזה המשיך שלוש שבועות ואז באחד הימים, אחת החברות שלה נתקעה בה ואמרה לחברותיה: “נראה לי שיש כאן זבוב שנושם עלי”, היא אמרה בצחוק, יעלה ממש נפגעה וזה המשיך כך  המון זמן. יום אחד יעלה החליטה לספר לאמא כל מה שקרה. כשחזרה הביתה היא סיפרה לאמא על החרם, על זה שהיא תמיד בוכה בלילות ושהחברות שלה ממש פוגעות בה ואמא אמרה: “למה לא סיפרת לי תמיד צריך לספר”. אימא דיברה עם המורה והמורה ביקשה סליחה שהיא לא שמה לב לזה אמא אמרה שהמורה תדבר עם הבנות והיא שאלה אותה: “מה את רוצה לעשות בקשר לזה?” עניתי לה בעצב: “אני רוצה לעבור בת ספר. אפשר?” אמא ענתה לה ברוגע: “אפשר אבל אני אתן לך זמן לחשוב על זה ואם תחליטי שכן אז תחשבי לאיזה בית ספר את רוצה לעבור” כעבור שבוע יעלה החליטה מה היא רוצה לעשות, היא אמרה לאמא שהיא החליטה לעבור לבית הספר “קול יעקב” אמא אמרה שעוד שבועיים היא תתחיל ללמוד בבית הספר “קול יעקב”  יעלה שמחה שהיא עוברת בית ספר ויהיו לה חברות חדשות, מורים חדשים וסדר יום שונה. כעבור שבוע יעלה הייתה ביום הראשון שלה בבית הספר החדש היא הכירה חברות חדשות ומורים חדשים והיא הייתה ממש שמחה, כשהיו בחירות בכיתה, היא נשאה נאום כדי שיצביעו לה לראש ועד הכיתה היא אמרה לכיתה: “אני אעשה שלא יהיה חרם על אף ילד”  והיא נבחרה.