“גבוה יותר!”, צעקה המאמנת. קפצתי הכי גבוה שיכולתי, עצמתי עיניים והתכוננתי לסלטה. הסתובבתי באוויר והרגשתי את הרוח על פניי. רוח? מוזר, אני במקום סגור. נחתתי ופקחתי את עיני לראות את תגובתה של המאמנת, אבל המאמנת לא הייתה שם. גם המתעמלות האחרות נעלמו. מסביבי היה ערפל וריח ים עלה באפי. לאן כולם נעלמו? חשבתי לעצמי. הערפל נמוג, ולעיניי נגלה מחזה מרהיב: חוף ים, עצי דקל, מים בצבע טורקיז . אבל הפחד שחשתי לא נעלם. הסתכלתי על השעון כדי לראות מה השעה, אבל לתדהמתי המחוגים נעצרו. אני צריכה למצוא דרך לחזור הביתה, חשבתי, והוצאתי את הטלפון הנייד מהכיס כדי להפעיל את ‘גוגל מפות’ אבל הטלפון לא נדלק. “מוזר”, חשבתי בקול. “מה מוזר?” שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי וראיתי חבורה של נערות בגילי. הדוברת הייתה נערה עם שיער בלונדיני ארוך אסוף בקוקו גבוה. בעצם, לכולן היה קוקו גבוה, וכולן לבשו בגדי גוף בצבעי כחול ולבן.
“ממממי אתן?”, גמגמתי. “אנחנו? אנחנו הגליות”, ענתה הנערה. “הגליות?”, שאלתי בבלבול. “כן”, ענתה אחת הנערות בקוצר רוח “הגליות המתעמלות מהאקדמיה להתעמלות”. “אוי שרון, אל תהיי כל כך קשה איתה”, אמרה נערה אחרת. “אל תתערבי סופיה”, אמרה שרון”. “פשוט תהיו בשקט”, אמרה הנערה עם השיער הבלונדיני. נראה שהיא המנהיגה כי שתיהן השתתקו. “לירי, דרך אגב”, אמרה, “ואלה סופיה, שרון, לוטם, רוני, וסיון”. “טוב, אתן יודעות שלדבר לא יעזור לנו לנצח אותו” אמרה לוטם. “מי זה אותו?” שאלתי. “לא עניינך”, אמרה לירי בכעס. “ובכל זאת” התעקשתי. “אני אגיד את זה בשש מילים: למפרון רוצה להרוס את האקדמיה להתעמלות”. “מי זה למפרון” שאלתי “המכשף הכי מרושע בעולם” ענתה רוני.
“למה הוא רוצה להרוס את האקדמיה להתעמלות?” המשכתי לברר. “כי…” רוני התחילה לענות, אבל לירי התערבה ואמרה: “זהו, יותר מזה אסור לה לדעת” “לירי צודקת” אמרה שרון, “בואו נתחיל להתאמן”, “שלוש ארבע, וסלטה, שפגט באוויר, ולנחות בשפגט”, אמרה לירי. הן ניסו, אבל לירי לא הייתה מרוצה. “זה לא נראה כמו מגן דוד!”. ואז סיון הבחינה בשרשרת שלי. שרשרת מגן דוד מזהב. “זו בדיוק הצורה שאנחנו עושות בתרגיל” אמרה לירי. “הצורה המקשרת! אולי את תוכלי לעזור לנו”. “בסדר” אמרתי, “אבל אתן חייבות לספר לי למה למפרון רוצה להשמיד אתכן!”.
“כי לכל אחת מאתנו יש כח קסם שונה. יש שבע כוחות ואנחנו שש, כי לא מצאנו מישהי עם הכוח האחרון”, הסבירה לירי. “מה הכוחות שיש לכן?” שאלתי “טוב, לי יש את כח התעופה. לסופיה את כח המים, לשרון את כח האש, לוטם- אדמה, סיון -מזג האויר, ורוני מדברת עם חיות” פירטה לירי. “ומה הכח האחרון?”, תהיתי. “ברקים” ענתה “אנחנו צריכות את הכח הזה כדי לחבר אותנו עם קווים של ברקים, סוג של חבל חשמלי שקושר אותנו אחת לשניה”. “וואו” אמרתי, “למה אתן צריכות את התרגיל הזה?”. “כי זו הדרך היחידה לנצח את למפרון” ענתה שרון “אם נבצע את התרגיל הזה נוכל לשלב את כל הכוחות ולהביס אותו”. “אוקיי, מספיק לדבר”, אמרה לירי. “ו…סלטה, שפגט באוויר, ולנחות בשפגט”.
ואז הכל קרה ממש מהר. למפרון הופיע באמצע המעגל, והבנות ביצעו את התרגיל. ופתאום מהשרשרת שלי נורו ברקים שחיברו את כל הבנות יחד. למפרון הושמד. “תסתכלו”, לירי אמרה והצביעה עליי בזמן שנעלמתי. “חוזרים הביתה”, חשבתי.
