ראש השנה. מז’יבוז’
“איפה היהודי הצדיק?! מי שהעלה תפילותינו לשמים?”
הכל התחיל בבוקר ראש השנה, אווירה מתוחה ומרגשת עמדה באוויר.
אבא כבר היה בבית הכנסת. נשקתי לאמי ויצאתי לאוויר הקריר של הבוקר.
חיפשתי אחר בית הכנסת אך לא מצאתיו.
לפתע שמעתי קולות שירה ותפילה מוכרים. נכנסתי.
כמה פרצופים הפנו אליי את ראשם, מנסים להבין את פשר מעשיי.
אני עדיין עומד בפתח, מקשיב לתפילת החזן, הנעימות עושות בי רצון עז להתפלל.
“אלקנה, תוציא משהו מפיך ,תתפלל!”
“אבל אתה לא יודע להתפלל”
“אלקנה, תעשה את זה!”
די! נמאס לי מהמחשבות האלה, אני רוצה להתפלל!
לפתע, אני נזכר בתפילה מוכרת מבית אבא, וקול בוקע מתוכי: “שמע ישראל”!!
אני נבהל! מה עשיתי עכשיו?!
צעקתי באמצע תפילה?? אני מתבייש, מאוד.
אני יוצא בריצה, עיני מתמלאות בדמעות.
אני שומע במעומעם: “איפה היהודי הצדיק? מי שהעלה תפילותינו לשמיים?!
בכיי מתפרץ ממקום טהור ,שהיה בוכה וקורע שערי שמיים. מרוב הדמעות אני רואה מטושטש, מתיישב על אבן.
לפתע אני רואה מרחוק דמות לבנה שמתקרבת לעברי, מי זה?
ליבי מתמלא סקרנות, הדמות מתקרבת, זקן לבן ארוך, ומבטה – מבין ואוהב .
הוא מתיישב לידי ואני מלא ביראה. הוא פותח את פיו ואומר :” אלקנה אהובי, דע לך,
תפילתך ביטלה גזרה מאוד קשה. לתפילותיך יש כוח עצום!”
הבטתי בו , נדהם. ומבלי שהספקתי להוציא מילה מפי, הוא נעלם.
ראש השנה, תשפ”ה
נכנסתי ללבנון בראש השנה
כמו כהן, פושט בגדי חול ולובש בגדי קודש .
מדי צה”ל , צבא ששומר על ארץ הקודש.
…
בעיצומה של לחימה, ליד כפר עוין, ישבנו לאכול.פחדנו אך ידענו ש:”שלוחי מצוה אינם ניזוקים”
חברי לפלוגה דרש על כוחה של תפילה , הוא סיפר על נער פשוט, שהתפילה שלו ביטלה גזרה גדולה.
באותו הזמן המ”פ שלי, נראה מוטרד מאוד וקרא לי. היינו בכוננות לחזור ללחימה.
“עדיאל” קולו רעד “אנחנו נמצאים בסכנה ממשית, השדה פתוח, מכל כיוון יכולים לפגוע בנו.”
” בשביל זה יש נמרים, לא?” שאלתי. “להיות בתוך מקום מוגן ולפגוע במטרות.”
“הם התקלקלו תוך כדי לחימה, בבקשה צא להתפלל. נכון אינני אדם דתי, אך אחרי הסיפור ששמעתי קודם ..”
הלם. איך לא ידעתי מזה?
“טוב המפקד, אני יוצא”
תוך שאני מזמזם לעצמי ניגון, חיפשתי מקום בטוח להתבודד בו. ראיתי נוף הררי וירוק, ללא הרים וכבישים.
ומרחוק, את קרית שמונה,בית הורי. המחשבה עליהם גורמת לי געגוע ,
דמעות זולגות על פני, אני חושב על כל החיילים האהובים שמוסרים עצמם בשביל להגן על המולדת . על הקדושים שמסרו נפשם והשאירו חלל עמוק וכואב.
” ריבונו של עולם, רחם עלינו, בלעדיך אנחנו כמו עניים,
עם שפל וכאוב, ממרחקים ובצרות הכי גדולות, תצילנו מידם.
מהמקום הכי רחוק, תושיענו.
תשים לב לדמעותינו, גם ללא מילים.”
אני נשנק מבכי ,
“תציל אותנו, אנחנו רק רוצים להלחם למענך,
ד’ ילחם לכם ואתם תחרישון”
אני מרגיש כאילו אני עולה ממדרגה למדרגה , מתרומם, עף.
תפילה טהורה כזו , מעולם לא הייתה לי.
הבטתי בשעון היד שלי , וראיתי שעברה כבר שעה וחצי.
עליי לחזור מהר לפלוגה.
רצתי , מרגיש יותר קליל וטהור .
“עדיאל!” קרא מפקדי כשראה אותי באופק, “אינך מאמין! הנמרים חזרו לפעול!.”
“אתה מבין מהו כוחה של תפילה ?! אמרתי
“בכוחה לשבר חומות ,לבקוע שערים ואפילו להפעיל נמרים!
תפילה אמיתית של יהודי פשוט מגיעה ישר לשמיים”
