תעלומת המפתח
ההפסקה הסתיימה, הצלצול נשמע, ובנות כיתה ה’2 הסתדרו בטור. אביה הושיטה יד לתיק, אבל ליבה החסיר פעימה. “המפתח שלי… הוא לא כאן!” היא לחשה, והלחץ החל לטפס. בהתחלה
נשמעו צחקוקים. “בטח הוא סתם מתחבא,” אמרה שקד. אך כשנזכרו שהמורה ענת תכף מגיעה, הצחוק דעך והדאגה מילאה את האוויר.
“אנחנו חייבות לפתור את התעלומה!” הכריזה צופיה. שחר הפכה מיד לבלשית ראשית , היא בחנה כל פינה בזכוכית מגדלת דמיונית, בעוד כרמל וליאה סורקות את הפח ואחורי הכיסאות. לפתע ….
נשמע “גלינג!” מתכתי ליד השירותים. בנות החבורה דהרו לשם, אך האכזבה הייתה קשה: זה היה
רק בורג רופף שהחליט לקפץ לו ממסגרת החלון בתא השירותים.
“זה מסתבך,” לחשה ליאה. ואז שחר עצרה, הביטה בהן במבט רציני ומפחיד והנמיכה את קולה. “אתן לא מבינות. זה לא סתם מפתח.” “למה את מתכוונת?” שאלה אביה בחשש. “אחי הגדול סיפר לי אגדה,” גילתה שחר, “שהמפתח של ה’2 הוא ‘מפתח הקסמים של הזמן’. אומרים שמי שמכניס אותו למנעול בדיוק ב-10:00, פותח דלת לעולם שבו יש רק הפסקות, הלוח הופך למפל של שוקולד, והמבחנים פותרים את עצמם!” העיניים של כולן נצצו. לרגע, הן לא חיפשו סתם ברזל, אלא כרטיס לארץ הפלאות. “חייבים למצוא אותו לפני שהקסם ייעלם!” קראה כרמל.
שחר התעשתה ראשונה. “אביה, איפה היית בסוף ההפסקה?” דממה השתררה. אביה היססה: “הלכתי לאולם הספורט לחפש כדור…” החבורה טסה לאולם הספורט. הדלת נפתחה בחריקה, והן סרקו את המקום עד שמצאו אותו המפתח היה תקוע בתוך סבך ענק של חבלי קפיצה. החילוץ הפך לחגיגה של טעויות. שקד כמעט נתקעה בכדור, ליאה נחנקה מצחוק על הרצפה, וכרמל כמעט נקשרה בעצמה בחבל בניסיון להגיע למפתח האבוד.
לבסוף, המפתח חולץ! צהלות שמחה פרצו, בדיוק כשהמורה ענת נכנסה לאולם הספורט. היא לקחה את המפתח בחיוך ואמרה: “לפעמים הדברים הקטנים עושים את הבלאגן הכי גדול. נראה שההרפתקה נגמרה להיום.” הבנות נכנסו לכיתה בתחושת ניצחון. אולי הן פספסו את מפל השוקולד הפעם, אבל הן גילו משהו חשוב יותר: כשמשהו נעלם בכיתה ה’2, החיפוש אחריו הוא המפתח האמיתי – המפתח לחברות, לצחוק ולשיתוף פעולה.
