“אז תשמעו,” פתח שמואל קהלני מארגן האספה. “נכון העץ בגינת הפרחים?” “נו ….ו?” אמר יוסף חסר הסבלנות. “ונכון שאין לנו מקום נורמלי לאספות שלנו?” שמואל לא התייחס לחברו. “אה, אתה מתכוון שנבנה על העץ מחנה?” שאל בנימין בעל הקליטה המהירה. “בול פגיעה” אישר שמואל. “רעיון טוב!” הצטרפו יתר החברים לפרגונים. “נו?, למה אתם מחכים? בואו לשם!” זירז אותם יוסף. החמישה רצו לגינה הקטנה ונעמדו תחת העץ הגדול. “וואו, אני כבר מדמיין את זה!” עצם דוד את עניו. “נבנה סולם, ו2 קומות, ונביא שטיחים ומזרונים, ו…” “ותפסיק לדמיין!” קטע אותו שמואל, מנהיג החבורה.
בנימין, המסודר, שלף מכיסו דף ועט, והחבורה החלה לתכנן. (ככה… יופי… פה שתי קומות…רגע רגע לא עשית פה טוב…. שם תעשה מדף… שמאלה טיפה…)
לבסוף החליטה החבורה שלמחר נפגשים באותה שעה, מתחת העץ, וכל אחד יביא קרשים וכלי עבודה.
למחרת, החלו הילדים לבנות קודם את הסולם. לאחר שעה מאומצת, עמדו הילדים מול העץ והביטו בגאווה בסולם שבנו. גם יום לאחר מכן, הם המשיכו בבניה. יונתן הביא 2 רפסודות, והילדים חיברו אותם בקומה ראשונה ובקומה שניה. הם גם בנו עוד סולם קטן בין הקומה הראשונה לשנייה. בסוף היום הם הביטו במעשה ידיהם. היה שם 2 סולמות, בסיס ל-2 קומות ו4 מדפים.(2 לקומה הראשונה ו-2 לקומה השנייה) הם קבעו שלמחרת כל אחד יביא כלי בית שהוא לא צריך(מזרונים, שטיחים, כריות, שמיכות, וכו…).
למחרת הם הגיעו וגילו שהסולם הגדול נפל. “לא נורא” הם ניחמו את עצמם “נבנה שוב” והם באמת בנו.
הם גם סדרו את הכלי בית שהביאו.
לא היה אפשר לראות את העץ שהיה פעם. מעכשיו היה שם רק מחנה.
למחרת הם באו ל”מחנה” ולא האמינו למראה עיניהם! כל המזרנים, השמיכות והשטיחים שהביאו, הכל היה זרוק על האדמה! בהתחלה הם עמדו דוממים מול ההרס, והם עוד לא היכלו את מה שקרה להם, אך שמואל התעשת ראשון:” חברים, יש לנו מזל שלא נגעו לנו במבנה עצמו. בואו נסדר ציק’צק את המחנה, וזהו, לא קרה שום דבר!” החברים הסכמו לדברי מנהיגם ופנו לסדר את המחנה.
מישהו צץ מאחורי השיחים ואמר לעצמו: “אוקי, הם לא מתייאשים. הגיע הזמן לפעול בתוכנית ב’…”
“בואו שניה” פנה שמואל לחבריו. “תשמעו, כבר יומיים מי שעושה את זה מתנכל לנו. יש לי רעיון…”
החברים התלהבו מהרעיון, וכל אחד רץ לביתו.
הדמות מאחורי השיחים, שקראו לה נחמן, אמרה למכשיר הקשר: “הם עזבו את המקום. מקודם הם הסתודדו פה ועשו רעיון. לא יכולתי להקשיב. אני יכול לצאת ולפעול?” “עוד לא” השיב קול כלשהו מהמכשיר.
יוסף פתאום צץ, והוא חיבר לעץ משהו, והלך.
*
השעה הייתה מאוחרת. יוסף ישב במיטתו והביט בטאבלט, בנעשה בשטח העץ. הוא קיווה שהוא חיבר את המצלמה טוב, רק שלא תיפול לו או משהו. הוא הבטיח לאביו שישמור עליה טוב. כבר חצי שעה הוא יושב ומסתכל, ואין בחוץ תנועה. רגע, משהו מתקדם לעץ! הוא זורק דברים! מי זה? יוסף אימץ את עיניו להביט בנעשה. רגע, הוא מכיר אותו! זה זה.. וואו, הוא חייב להודיע את זה לשאר בני החבורה. הוא פתח את המכשיר קשר ואמר: “חברים!, מצאתי את השודד! זה זה… אח הגדול שלך, זה שבכיתה י’, והחברים שלו, שמואל!!” “מה????” שמואל היה המום! זה אחיו! הוא הלך לאימו וסיפר לה הכול. היא הבטיחה שתטפל בעניין.
ומאז, ועד היום, יש לחבורה מחנה מושלם, ולא מתנכלים בו לעולם… והוא… החדר של שמואל…
