אאאאההההה בום בום “אני לא יוצא בחיים מזה “בום. דן !דן אתה תאחר לבית ספר!ממממהההההה או זה היה רק חלום,דן!”אני כבר בא אמא” “דן אני כבר דיברתי אתך על הציונים שלך, אתה בן 16 ובכיתה י’ אתה לא יכול להתקבל לעבודה עם ציונים כאלה, אני מזמינה לך מורה פרטי למתמטיקה” ועכשיו לך לבית ספר אתה כבר מאחר” “אוקיי אמא” “רגע אתה אמור לקבל את המבחן שלך היום?” “כן” אז כדאי לך לקבל ציון טוב” “אוקיי אמא, ביי”
“אוקיי תלמידים יום אחרון ללימודים זה המבחן הקובע שלכם” “יש קיבלתי 💯.” טררררררררררר “תלמידים משוחררים” היי דן אתה רוצה ללכת לים?” “אני לא יכול אמא שלי הביאה לי מורה פרטי” “אנחנו נפגשים ב-5” “אז אני יכול לבוא, המורה הפרטי הולך ב-4 וחצי” “יופי ניפגש.”
“היי אמא חזרתי” ” יופי תאכל מרק” ” קיבלתי 💯 במבחן!” “יופי אני מצאתי לך מורה פרטי, אבל הוא פנוי רק מחר” “יש” “למה אתה שמח?” “כי חברים הציעו לי ללכת לים” “אז אתה יכול ללכת” “תודה, אני אעלה למעלה לראות ג’ומנג’י”
“יש עכשיו השעה 4 וחצי, אני הולך לחברים” “אוקיי תיזהר” “ממה?” “לא יודעת מכל דבר.”
היי זה דן” “היי דן!” בום “אני בסדר” “מה קרה?” “נפלתי” “ממה?” “מקופסה מוזרה,היי זה נראה כמו הקופסה מג’ומנג’י, אני הנבחר? אני לוקח את הקופסה לבית שלי”
“היי אמא חזרתי” “אני באמבטיה” “אוקיי” “זה נראה כמו משחק מחשב, אני אחבר את זה למחשב” אאווו “איפה אני” זה נראה כמו ג’ונגל.
“איפה אני? זה נראה כמו ג’ונגל, זה מטוס?” “בא מטייל צעיר אתה לא תשרוד כאן שנייה” “מי אתה? איפה אני?” “ברוך הבא, ג’ומנג’י בסכנה גדולה רק אתה תוכל להציל אותה, אין לי אזור נחיתה אז אתה תצטרך לעשות צניחה חופשית” “ממממהההה?” “יהי שלום חבר” “אאאהההה, אני במדבר? רגע זה באמת קופסה של ג’ומנג’י, אז אני יודע מה לעשות רק ללכת צפונה,אבל רגע אין לי מחזורי חיים, אז אני לא במשחק?טוב אני אלך צפונה ואקווה לא למות, חם פה מאוד אני לא אשרוד, רגע אולי זה חלום אני אתן לעצמי סטירה אולי אני אתעורר איי איי” “היי ילד מה אתה עושה?” “אתה בריבסטון” “נראה לי” “ספנסר” “כן” כן” “אני גם בתוך המשחק” “אז אתה יודע שזה משחק?” “כן אני ראיתי את הסרט” “איזה סרט?” “אז אתה לא יודע שזה סרט?” “עדיין איזה סרט” “אז כדי לחזור אני צריך לשים את האבן כדי לחזור לבית שלי” “כנראה” “אז בא נלך, אני מכיר את המפה בעל פה, אז בא נלך לצפון לא נתקל בכלום” אז בא נלך”.
“הגענו, איפה האבן?” “כאן” בית אנחנו מגיעים” וואט “למה אני לא בבית? אני רוצה ללכת לבית שלי, למה אני לא בבית שלי, אני רוצה להיות בבית שלי” וווואאא “אני בבית? מה קרה? זה בגלל הקופסה, מה זה? זה פתק החלפה? מה כתוב פה, חברת ג’וני לין, קופסת הכנסה לסרטים, ג’וני לין הוא אבא שלי”
“אין סיכוי אבא שלי לא עבד באיזה חברה להכנסה לסרטים הוא מת במלחמה” “דן זמן לארוחת בוקר” “אני כבר בא” “אתה לא ישן?” “לא” “אז בא כבר לאכול” “אני בא.” “אמא איך אבא מת?” “דיברנו על זה, הוא היה במלחמה” “את בטוחה?” “אני יודעת, עכשיו אני צריכה ללכת ליוגה, אתה תישאר בבית לבד, ביי ביי” “אני אשאר בחדר שלי”
“מה אני אעשה עם הקופסה הזאת אם לזרוק אותה כי אולי אבא שלי מת בגלל הקופסה הזאת אבל מהסיפורים שסיפרו לי הוא היה בן אדם טוב אז אולי הקופסה הזאת עושה משהו טוב? אני אשאל את החבר הטוב שלי סיסקו הבית שלו לא רחוק” טוק טוק “היי דן מה אתה עושה פה?” “אני רוצה לדעת משהו אז אפשר ללכת לבית שלי?” “כן” אז בא נלך.”
“זה מה שאני מצאתי” “אאוווו, אני לא ראיתי דגם כזה אף פעם, זה הדבר הכי חדש שיש אי פעם” “באמת, אני מצאתי את הדבר הזה בחוף” “אוקיי, מה הכפתור הזה עושה” “לא לא לא” אתה בסדר?” “איפה אנחנו?”
“איפה אנחנו?” “זה הדבר המוזר, לחצתי על הכפתור הזה פעם שהגעתי למקום כמו ג’ומנגי'” “הסרט?” “כן רציתי לחזור לבית שלי, אז הכנסתי את האבן אבל לא קרה כלום, אז אמרתי אני רוצה לחזור לבית שלי וחזרתי, רגע מה הסרט האחרון שראית” “פארק היורה” “אוי לא” ררראאאאהההה “אוקיי לא להילחץ, פשוט תחשוב על הבית שלי” “אוקיי” ווואאאששש “אנחנו בבית שלך, זה מדהים, עם טכנולוגיה כזאתי אפשר לשפר את האנושות אתה חייב להביא את הטכנולוגיה למוזיאון” “לא, תסתכל על הפתק” “לין זה לא שם המשפחה שלך?” “כן וזה מוזר”
