שלום אני יולי, מאז שהייתי קטנה אומרים שיש לי דמיון מפותח אבל אני תמיד רציתי להיות כמו הגיבורים של פעם.
כמו לדוגמה יהודה המכבי או מרדכי היהודי ועוד הרבה גיבורים היו חלק שאהבו מאוד אבל אצלי הכול היה אחרת.
בחלום הראשון הכול היה בסדר, אבל מאז החלום השני הכול הסתבך בחלום השני אף אחד מהגיבורים לא אהב את הרעיון שלי. כולם חשבו שזה רעיון גרוע והפה שלי שתק מרוב עצב.
בבוקר היה שמח לכולם. ואתם כבר יודעים בטח למי לא היה כיף? ניחשתם נכון – לי! ליולי!
רק לי לא היה כיף באותו בוקר, בגלל שאני קמתי מלאה חרדות, פחדתי שכבר לא אוכל להגשים את החלום שלי. אך יותר פחדתי שהחלום שחלמתי בלילה התגשם. אימא ראתה שאני עצובה וניסתה לנחם אותי בשאלה ״למה את עצובה?״ ניסיתי להסביר אך המילים היחידות שיצאו מפי
אלה : ״הכול בסדר, אימא״ והלכתי לבית ספר מאוכזבת ממחשבות על החלום שלי.
פתאום התחלתי לקבל בחזרה את הדמיון שלי בהתרגשות, פתאום עלה חיוך קטן על פני היה לי קצת יותר כיף, אבל עדין הייתה לי תחושה שהחלום שלי לא יתגשם, אבל הרגשה הייתה קצרה כי חברתי נוגה שתמיד מאחרת סוף סוף הגיע והתחילה לעודד אותי והסבירה חלום זה סתם חלום. זה שחלמת את החלום הזה לא אומר שהוא יתגשם. ואני מיד שמחתי והבנתי שכך תמיד הייתה דרכה של בני ישראל – אם תאמין בדרך ה׳ תקבל טוב ותיזכרו כולם הגיבורים של היום.
