מיכל והמשפחה שלה היו חדשים בשכונה, הם עברו לבית חדש. למיכל לא היו אחים ואחיות. היא הייתה בת יחידה והיה לה גם קצת משעמם מכיוון שהיא לא הכירה אף אחד בשכונה החדשה. מיכל הייתה בכיתה ג’ בבית ספר חדש.
ביום הראשון כשהלכה מיכל לבית הספר היא לבשה תלבושת אחידה, הכניסה את קופסאת האוכל שלה לתיק ויצאה בדילוגים צוהלים אל בית הספר ששמו הוא ‘אמונה’. כשהיא הגיעה לבית הספר היא הייתה נרגשת לפגוש את החברות בכיתה ואת המורה שלה. היא נכנסה לכיתה וכל הבנות רצו אליה וברכו אותה. לאחר מכן הן ערכו לה סיור בבית הספר, קפצו איתה בחבל ומיכל הרגישה מאוד מקובלת בבית הספר.
יום למחרת מיכל לא הרגישה טוב, היא הייתה חולה והיה לה חום גבוה מאד. בנות כיתתה התקשרו אליה כדי לשאול לשלומה וזה מאוד ניחם אותה. מיכל אהבה שנותנים לה יחס. היא הייתה ילדה יפה, השיער שלה היה חלק וארוך, היו לה עיינים תכולות והיא תמיד לבשה בגדים יפים.
יום למחרת מיכל קמה ממיטתה והלכה לצחצח את שיניה. כשסיימה לצחצח שינים היא הלכה לאכול ארוחת בוקר. כשהגיעה מיכל למטבח אמא שאלה אותה: ”בוקר טוב מתוקה את מרגישה יותר טוב משהיית אתמול?” “כן, אני מרגישה הרבה יותר טוב” היא ענתה נמרצות.
אמא הכינה לארוחת הבוקר חביתה וירקות חתוכים. מיכל יצרה מהירקות והחביתה פרצוף, זה מכיוון שהיא ילדה יצירתית מאוד. גם באוכל. היא אכלה את הפרצוף שיצרה. היא סימה לאכול, הלכה להתלבש ולהתארגן לבית הספר. כשמיכל סימה להתארגן היא לקחה את המעיל הורוד, את המטריה הסגולה והלכה לבית הספר. כשהיא הגיעה לכיתה כולן שמחו ורקדו. מיכל שמחה במיוחד.
כשחזרה הביתה חיכתה לה מתנה גדולה במיוחד מונחת באמצע הסלון. המתנה הייתה עטופה בניר עטיפה כחול ובסרט אדום. מיכל התרגשה כל כך, היא רצה לחדרה הניחה את התיק במקום וחזרה לסלון. אמא אמרה לה שהיא קיבלה את המתנה בגלל שהיא מתנהגת יפה מאד בכיתה. מיכל נתנה לאמא נשיקה על הלחי ורצה לעבר המתנה.
היא פרמה את הסרט האדום וקרעה את ניר העטיפה הכחול אבל כשראתה מה יש בתוך המתנה צנחה כל התרגשותה של מיכל כי בתוך המתנה היה חתול!
היא לא אוהבת חתולים בכלל. היא תמיד נגעלת מכל הקרציות אבל היא לא אמרה דבר כדי לא להעליב את הוריה. היא ידעה שחתול עולה הרבה כסף.
היא הלכה לחדרה כדי להכין את שיעורי הבית. מיכל לא יכלה להכין את שיעור הבית מכיוון שהיא לא ידעה איך לענות לאימה. מיכל חשבה מה להגיד לאמא שלה לגבי זה שהיא איננה אוהבת חתולים.
מיכל חשבה וחשבה ובסוף הגיעה למסקנה שהיא צריכה להגיד לאמא שלה את האמת. היא ניגשה לסלון ואמרה לאמא שלה: “אמא, אני לא אוהבת חתולים”. בהתחלה, אמא של מיכל הייתה מאוד מופתעת אבל כעבור רגע היא אמרה “בסדר”. מיכל הייתה מופתעת מתגובתה של אימה. “אבל תדעי שזו ההזדמנות שלך להתחבר לחתולים,” הוסיפה אמא. היא חשבה קצת והנהנה בהסכמה.
מיכל ניגשה אל החתול ושלחה את ידה כדי ללטף אותו. היא החליטה לקרוא לו “מושו”. מיכל הרגישה שהיא מתמלאת אהבה למושו החתול המתוק.
היא ניגשה לאימה וחיבקה אותה חזק. “אמא, תודה מכל הלב”.
הסוף.
המסר: תמיד יש הזדמנות ראשונה ולפעמים כאשר ניתן צ’אנס לדברים חדשים נופתע לטובה.
