הסיפור הזה מסופר על ילדה בשם הלנה.
היא רוצה להירשם לתחרות כישרונות אבל היא לא יודעת מה היא תעשה שם.
הלנה ישבה בחדר וחשבה וחשבה עד שהיא אמרה לעצמה “אוף אני כל כך מדוכה אני לא יודעת מה אני רוצה, רגע יצא לי חרוז אני יודעת מה אני אעשה, אני אכתוב שיר” הלנה התקשרה וסיפרה לזואי החברה הכי טובה שלה את זה שהיא רוצה לכתוב שיר והכל והיא אמרה גם לזואי “אני ממש רוצה לכתוב שיר אבל אין את הביטחון לעמוד על במה מול מליון אנשים” “יה איזה צירוף מקרים אני רוצה לשיר בתחרות אבל אני לא יודעת לכתוב שיר” אמרה זואי בחזרה, הלנה השיבה לה “רגע אני יודעת לכתוב שירים לנגן על פסנתר אולי את תשירי ואני אנגן” “וואו רעיון מושלם, אה אני יודעת גם לנגן על גיטרה אז אנינה ולה גם לשיר וגם לנגן” אמרה זואי.
הלנה וזואי קבעו להיפגש ביום ראשון כדי לחשוב על כל הדברים שהם עוד לא חשבו.
ביום ראשון הן נפגשו בבית של הלנה, הן חשבו על עוד שורות על הלחן ועל עוד דברים והן נפגשו עוד מלא פעמים לפני התחרות. יום לפני התחרות הן חשבו על עוד כמה דברים שהם צריכות לסיים ואז זואי הציעה ואמרה “אולי נהיה להקה כמו הייפ קרו וכאלה” “אבל אנחנו צריכות לחשוב אל שם ללהקה” הלנה אמרה “אממ אולי הבננות” אמרה זואי “אולי המהממות” אמרה הלנה ” רגע, רגע יש לי רעיון אולי להקת חיוך ” זואי אמרה “וואו זה רעיון מושלם, להקת חיוך יוצאת לדרך” אמרה הלנה, ביום הזה הן עשו כמה פינישים אחרונים.
ביום של התחרות היה להן כבר שיר מוכן עם לחן והכל, אבל 10 דק’ לפני שהן היו אמורות לעלות לבמה זואי רצה ונפלה וקיבלה מכה מאוד חזקה ברגל, בהתחלה הן ממש נלחצו
ואמרו למורה שלהן, המורה דיברה עם המזכירה והמזכירה הביאה לזואי קרח לסיים על הרגל והיא דיברה עם השופט של התחרות והוא אמר לה “אני לא יכול לעשות אם זה עכשיו משהו אבל אני אכניסו את שאר המתמודדים לפניהן” הלנה הרגיעה את זואי ואמרה לה “הכל בסדר נתנו לנו עוד זמן” “אם עדיין יכאב לי תעלי לבמה לבד אוקיי” אמרה זואי “בסדר” הלנה אמרה.
כבר הגיע התור שלהן זואי הצליחה לעשות מאמצים לעלות לבמה, הן שרו את השיר שלהן והשופט אמר להן השיר שלהן ממש טוב.
למחרת הגיעו התשובות של איזה מקום כל את
אחד קיבל והלנה וזואי ראו שהן זכו במקום הראשון הן כל כך שמחו, ומאז להקת חיוך לא מפסיקה להמציא שירים.
