בס”ד
תוספת חדשה ומפתיעה למשפחה
פעם אחת הלכתי בגינה וראיתי ילדה ושמה מאי ולמאי היתה כלבה ושמה נוגה.
מאי ונוגה היו משחקות שעות רבות ביחד. נהניתי לראות אותן ורציתי גם, אז אמרתי להורים שלי: “תסתכלו, נכון מאי ונוגה משחקות? ונכון שמשעמם לי אחרי בית ספר ואחרי שאני מכינה שיעורי בית”? “נכון”, הם אמרו פה אחד. “אז אפשר בבקשה כלבה?”
“כן”, הם ענו בהסכמה, ואז הלכנו לכלביה ביחד כל המשפחה.
ביקשתי מההורים: “אפשר בבקשה קודם לבלות יום שלם בכלביה?”
עשיתי מבט מתחנן. “כן, אנחנו מסכימים” ענו ההורים. כך היה באמת וגם בסוף היום לקחנו כלבה. היא היתה יפה ומתוקה. קראנו לה שני.
שמחתי מאוד ששני הצטרפה אלינו. נהניתי ללטף אותה ולשחק אתה ביחד. הכל היה טוב ויפה עד שיום אחד שני אבדה. חיפשנו אותה בכל העיר ולא מצאנו. “איפה את, שני?” שאלנו. חיפשנו וקיווינו שהיא תחזור. ובאמת, אחרי 30 דקות היא הגיעה! שני המתוקה חזרה! איזה כיף. היא היתה לבנה ועם מבט מחייך. שיחקתי איתה וליטפתי אותה ואמרתי לה : “כיף לי כל כך לראות אותך ולשחק איתך. אולי עכשיו נלך לים? נעשה לנו אווירה קצת יותר מיוחדת, איך ידעת לחזור?” ושאלתי עוד הרבה שאלות. שני רק נבחה בחזרה…
יום אחד סבתא באה לבקר, ראתה את שני ואמרה: “בפעם האחרונה שדיברת איתי אמרת שהיא נעלמה”. “נכון”, אמרתי, “אבל עכשיו חזרה והלכנו לים, היה כיף, השמש שקעה וראינו ציפורים נודדות בשמיים. סבתא, תרצי אולי ללטף את שני”?
סבתא הביטה בי מופתעת. “אני? לא, לא, אני לא כל-כך אוהבת כלבים”. רציתי לעזור לסבתא להתגבר על הפחד שלה, אז הצעתי לה בחיוך ובסבלנות רק ללטף אותה על הגב בעדינות. “הנה, תעשי כמוני, סבתא”. הושטתי את ידי וליטפתי את שני. הדגמתי לסבתא שזה לא מפחיד וברוך השם היא השתכנעה. החזקתי את ידה הנעימה של סבתא וביחד ליטפנו באיטיות את הפרווה החמימה של שני. סבתא חייכה אלי ואני חשבתי בלב שגם ילדים יכולים ללמד את המבוגרים. היתה לי הרגשה נעימה, התחבקנו כולנו ביחד ואמרנו: “איזה כיף עוד מעט חנוכה!” חודש טוב.
ספיר שמש, כיתה ג’1, “אמונים” גבעתיים
מחנכת: מיכל סופר
