תודה לה’ שנתן לי את הזכות
שלום קוראים לי יעל, אני גרה בשדרות ואני בת 9. גם אני לקחתי חלק במלחמת “חרבות ברזל”. אתם בטח שואלים, כיצד ילדה בת 9 לוקחת חלק במלחמה הזו? אז אשתף.
בתחילת הקיץ חזרנו לשדרות מבאר שבע. כמה חיכיתי כבר לשוב הביתה למיטה שלי, לחברות שלי, לשכונה ולקהילה הכ”כ חמה שיש לנו פה. אחר הצהרים אחד שמעתי את אמא משוחחת יחד עם אחת השכנות כשהיא משתפת את אמא בקושי שלה, בכאב ובדאגות על איך תצליח להסתדר ולהתנהל כך חודשים רבים בלי בעלה בבית שנקרא לשירות מילואים. היא עם שבעה ילדים קטנים שדורשים ידיים, החלפות ותשומת לב גדולה, ובכל הטירוף הזה היא נדרשת גם להגיע לעבודה בזמן ולתפקד כרגיל. אמא הציעה לה מספר רעיונות, אך הם פחות התאימו לה. חשבתי שאולי אני אוכל לעזור לה, אבל לא ידעתי איך, ולא הייתי בטוחה בעצמי שאוכל לעזור לה. אני בסך הכל ילדה קטנה, ומה ילדה קטנה כבר יכולה לעשות?! ואז נזכרתי שבשולחן שבת אבא סיפר על שלמה המלך, שלמרות שהיה החכם מכל אדם, הזדקק לעזרה של דבורה קטנה מול מלכת שווא. באותו ערב, לפני שהלכתי לישון, סיפרתי לאמא על מה חשבתי, והיא בהתחלה התלבטה, אבל אמרה שננסה, והוסיפה “מניסיון לא מפסידים”. כשהשכנה שמעה את הרעיון, היא לא הייתה בטוחה שאוכל לעזור לה. אני בסך הכל ילדה קטנה ולא מבינה כל-כך, אבל היא אמרה שזה רעיון טוב ונראה איך הולך לי. הלכתי אליה ביום למחרת והיא אמרה לי שהעזרה בעיקר בבוקר. לעזור לה לארגן ולהלביש את הילדים הקטנים, ולפעמים לעשות בייביסיטר בערב כדי שתוכל גם היא להתארגן ולהגיע בזמן לעבודה. במקרה היא מורה בבית הספר שבו אני לומדת אז לפעמים הייתי עוזרת לה לפזר את הילדים למסגרות ואז הייתי נוסעת איתה לבית הספר. ביום למחרת, אמא העירה אותי בשעה 6:00. לא הייתי רגילה לקום בשעות כאלה. רציתי להישאר עוד קצת במיטה מתחת לשמיכה החמה, אבל נזכרתי בחיילים שנלחמים בשדה הקרב. הם בוודאי עייפים יותר ממני, ואם הייתה להם אפשרות הם היו מסתפקים במעט שישנתי. קמתי והלכתי להתארגן כדי שבשעה 6:30 אני אהיה אצלה בבית. זה דרש ממני ללכת לישון מוקדם. לאחר כל יום שהייתי עוזרת לה בארגון והלבשת הילדים הקטנים ובשמירה עליהם, בלילה היא הייתה אומרת לי שזה עושה לה טוב בלב ושזה עוזר לה. שמחתי בתוך תוכי שאני זוכה לקיים מצווה חשובה לסייע למשפחה גיבורה. כשבעלה חזר מהמילואים הם חשבו לקנות לי מתנה. הם לא ידעו מה לקנות אז הם התייעצו עם ההורים שלי, וביקשו שאני לא אדע מזה כי זאת הפתעה. למחרת הבן הקטן שלהם בא אליי ואמר לי: “תודה שעזרת לנו ולאמא שלי”, והביא לי שקית קטנה של מגנוליה (חנות תכשיטים) ובתוכה מכתב מושקע וצמיד קטן.
רק אחרי שקראתי את המכתב הבנתי שעזרתי לה מאוד. מאז, כל פעם שאני עוברת לידם או נזכרת במה שעשיתי, זה עושה לי טוב בלב.
תודה לה’ שנתן לי את הזכות.
שם המחברת: יעל סויסה
כיתה: ד’2
ביה”ס: חמ”ד תורני נריה, שדרות
שם המנהל: נתנאל לוי
שם המחנכת: הדר כחלון
שם הרכזת: עדי רחמני
