תאונת האופניים החשמליות- מעיין חסן
הסיפור שאני רוצה לספר לכם קשור אלי באופן אישי. אשתף אתכם בחוויה אישית ובכלל לא נעימה שהייתה עבורי מאוד מטלטלת.
הסיפור קרה לפני כשנתיים, בתחילתו של הגל הראשון של הקורונה, בזמן שבמדינה היה סגר והיה אסור לצאת יותר ממאה מטרים מהבית… ומרוב שעמום ממש התחלנו “לטפס על הקירות”.
דודתי, אחות אמי, גרה בסמיכות אלינו ממש מעבר לכביש וזה הגורם להתרחשות הסיפור.
לאחר שטיפסנו על הקירות מרוב שעמום, אני ואחותי בחרנו לחצות את הכביש וללכת לבקר את בנות הדודות שלנו, שחוץ ממשפחה הן גם חברות טובות.
ביום שישי בשעת הצהרים, הלכתי לבקר את דודתי והיא בקשה ממני ללכת להביא לימונים מביתנו. מיד הלכתי לעשות זאת בשמחה ולהביא לדודתי את מה שבקשה. כשיצאתי מבית דודתי, חנה רכב בשער ביתם, שהסתיר את שדה הראיה וכך לא יכולתי לראות מה קורה בכביש.
מרוב התלהבות לסייע לדודתי, רצתי לכיוון ביתי ולא ראיתי את האופניים החשמליות שנסעו במהירות רבה לעברי. גם רוכב האופניים לא ראה אותי ואז פתאום כשהוא עומד להתנגש בי בחוזקה, הוא הסיט את עצמו ממני כדי שלא אפגע אך האופניים פגעו ברגלי והרוכב נפל על המדרכה שממול ונפצע…
כששכבתי על הכביש פצועה וכואבת, ראיתי סביבי המון אנשים ושכנים שרצים אלי וגם אל רוכב האופניים הפצוע כדי להגיש עזרה, ניסיתי לקום אך היה לי ממש קשה והורי מיד רצו אליי לראות מה קורה?
לאחר זמן מה הגיע אמבולנס שבדק אותי וגם את רוכב האופניים, האמבולנס פינה את רוכב האופניים לבית החולים. גם אני נפצעתי אך למזלי, אלו היו מכות חיצוניות ושטחיות. רוכב האופניים נפצע קשה יותר ולכן פינו אותו לבית החולים.
הצטערתי מאוד שזה קרה, כשראיתי שרוכב האופניים סבל מכאבים חזקים ונפצע קשה משום שהוא דאג שאני לא אפגע ובכך ספג את עיקר הפגיעה.
התפללתי שהוא ירגיש טוב ויבריא ואני מודה לה’ שהיה לנו נס ותפילתי התקבלה.
