“צעקות נשמעו מכל עבר, ורעשי האמבולנסים נשמעו בקול מצמרר”.
זהו היה יום נעים בצהריים.
אבי ואמי לקחו אותי ואת אחיותיי התאומות מרום ופריאל “לקנטרי בראשל”צ”.
ביום זה חגגו אחיותיי יומולדת, ואחד מההפתעות היה הקנטרי.
שחינו , שרנו ,אכלנו והאווירה הייתה טובה עד מאד.
כאשר סיימנו, הורי אמרו שהולכים ל”גן בעברית”, נכנסנו לרכב ואבא החל בנסיעה.
בום חזק נשמע!
אבא עבר ברמזור באדום, התנגש ברכב באמצע נסיעתנו,
והתהפכו הרכבים.
שברי זכוכיות עפו לכל רחבי הכביש, צעקות נשמעו מכל עבר , ורעשי האמבולנסים החרידו את הלב.
אמי ואני יצאנו ללא פגע אך אבי ואחיותיי היו במצב קשה.
אמי אמרה לי “דניאל בני אל תדאג אני בטוחה שהם יצאו ללא סכנה”.
אמי ניסתה להרגיע אותי. הגענו לביה”ח “שמיר” בראשל”צ
והודיעו לנו שלפריאל יש שיתוק ברגליים, ולאבא ולמרום חתכים עמוקים בגוף אך הם יהיו בסדר. הרופאים הציעו שפריאל תעבור ניתוח ברגליה ואימא הסכימה למרות שידעה שהסיכויים להצלחה נמוכים.
לאחר סיום ניתוחה של פריאל היא הצליחה ללכת, ואבא ומרום עשו תפרים ויצאו מכלל סכנה.
המשפחה חזרה הביתה בבריאות שלמה והודו לה’ על הנס הגדול .
