זהו סיפור על שתי חברות טובות שגרות בירושלים, שם האחת שי ושם השניה תהל.
ביום קיץ בהיר אחד יצאו שי ותהל לטייל ביער ליד הבית שלהן ודיברו על מסיבת סיום כיתה ד’ שתתקיים בבית הספר בשבוע הבא.
לפתע הבחינה שי במשהו מבריק שמונח על הקרקע. שי ותהל התקרבו והתחילו להזיז את החול שהיה מעל החפץ המבריק כדי להבין במה מדובר עד שראו שרשרת עם תליון קטן בצורת לב עם כנפיים.
שתי החברות התרגשו מאוד ממה שמצאו כי השרשרת היתה יפה מאוד ונוצצת. שי אמרה שהשרשרת בעצם שייכת לה כי היא ראתה את החפץ המבריק ראשונה. אבל תהל אמרה שבגלל שהזיזו יחד את האדמה השרשרת שייכת לשתיהן. שי אמרה “מה פתאום?! מי שהבחין ראשון, החפץ שייך לו” ותהל כעסה ונפגעה משי. לבסוף שי לקחה את השרשרת וכל אחת מהבנות הלכה הביתה לבדה בכעס גדול.
למחרת בבית הספר הבנות לא דיברו האחת עם השניה. שי הגיעה לבית הספר כשבכיס החצאית שלה נמצאת השרשרת שהיא ותהל מצאו אתמול. השרשרת היתה יפה מאוד והיא רצתה לענוד אותה על צווארה אבל התגעגעה מאוד לתהל וידעה שאם תענוד את השרשרת תהל תכעס אפילו יותר.
בהפסקה שי יצאה לשחק עם רננה ולא התייחסה לתהל. תהל נשארה בכיתה והיתה פגועה מאוד. היא לא רצתה ששי תדע שהיא כל כך פגועה אבל כשראתה את שי יוצאת לשחק עם רננה ירדה לה דמעה. לאחר כמה דקות, אריאל ראתה שתהל עצובה מאוד, ניגשה אליה ושכנעה אותה לצאת לשחק עם הבנות בחצר בכדור. בהפסקה ראו הבנות כמה בנות מכיתה א’ שעומדות בצד המגרש, אחת מהן, אביגיל, סיפרה לחברות משהו ותוך כדי הסיפור התחילה לבכות. הבנות עצרו את המשחק והלכו לראות האם הכל בסדר.
הן שאלו את אביגיל, “מה קרה?”, אביגיל סיפרה שלפני יומיים יצאה לטיול ביער עם אחותה הגדולה וכשחזרה הביתה שמה לב שהשרשרת היפה והמיוחדת שקיבלה מסבתה ליום ההולדת לא נמצאת על צווארה. השרשרת לא היתה בבית והיא רצה בחזרה במהירות ליער לחפש אותה אבל לא מצאה וכבר נהיה חשך ומאוחר ואמא ביקשה לחזור הביתה. באותו הלילה היא היתה עצובה ולא הצליחה להירדם כי חשבה על השרשרת. אביגיל סיפרה עוד לחברותיה בדמעות שאין עוד שרשרת מהסוג הזה בחנויות ואת התליון בצורת לב קטן עם כנפיים סבתה הזמינה לה במיוחד מצורף.
שי ותהל הסתכלו אחת על השניה וישר הבינו שהשרשרת שהן מצאו ושנמצאת אצל שי בכיס החצאית שייכת לאביגיל. שי התביישה, גם כי השרשרת שאצלה בכיס בכלל לא שייכת לה וגם כי פגעה בחברתה הטובה ביותר. צילצול חזק נשמע וכולם חזרו לכיתות.
בשיעור מדעים שי ותהל לא הפסיקו לחשוב על אביגיל העצובה, על השרשרת שלא שייכת להן ועל המצב הלא נעים שקרה. שי הסתכלה על תהל ורק במבט הן הבינו מה הדבר הנכון לעשות.
בסוף היום כולם יצאו במהירות לשער בית הספר, שי ותהל פגשו את אביגיל בשער והחזירו לה את השרשרת וסיפרו לה את כל הסיפור.
שי ותהל התחבקו והתנצלו אחת בפני השניה על מה שקרה אתמול. באותו הרגע נולד הרעיון שרשרת חברות. חברות יוכלו להכין יחד שרשרת זהה מחרוזים ולבחור תליון זהה. אם שתי חברות עונדות את אותה השרשרת סימן שהן חברות טובות. למחרת שי ותהל הגיעו לבית הספר עם קופסא מלאה בחרוזים ותליונים ובהפסקה כל בת הכינה שרשרת לפי בחירתה. גם שי ותהל הכינו כל אחת שרשרת חברות, ענדו אותה על הצוואר והבטיחו לא לריב יותר לעולם.
