בעיר טבריה גרה משפחה בשם ”בריילר ”. בבית משפחת בריילר גרו בשמחה רבה: אבא נרקיס אמא יעל ועוד חמישה אחיות: ירדן הבכורה בת ה14, שחר השנייה בת ה13, שיר השלישית בת 10 יובל הרביעית בת 7 ואביב היא האחות החמישית והקטנה ביותר בת 5. ביום ראשון בצהריים קיבלה אמא הזמנה מרגשת לכבוד “החתונה של רונה” רונה הייתה בת הדודה האהובה של האחיות בבית משפחת בריילר. אמא הודיעה למשפחה על החתונה, וכל המשפחה התרגשה מאוד. החתונה התקיימה חודש לאחר שהאורחים (וביניהם משפחת בריילר) קיבלו את ההזמנה. בזמן הזה המשפחה התארגנה לקראת היום הגדול והמרגש. הם היתרוצצו בין חנויות בגדים וחנויות נעליים כדי שיהיו בטוחים שכולם יהיו מוכנים ומאורגנים בזמן. לאחר חיפושים רבים אמא דאגה שלכל אחד מבני המשפחה יהיה זוג נעליים יפה ומיוחד שמתאים בדיוק לאירוע הגדול.
הגיע יום החתונה, בבוקר יום החתונה קרה מקרה מוזר, ממש תעלומה….במהלך ההתארגנות לא מצאנו את הנעליים!!! כל הנעליים נעלמו מהארון הנעליים ולא השאירו סימן!! ” מה נעשה???” “מה נלך יחפים” אביב הקטנה אמרה. כל האחיות דאגו נורא איך הם ילכו לחתונה בלי הנעליים המיוחדות שקנו?! “מה סתם בזבזנו כסף?” האחיות לא הפסיקו להתלונן.. ובזמן הזה אבא דאג נורא מסיבות אחרות לגמרי.. הוא כלל לא הבין לאן הנעליים נעלמו. לא היה לו אכפת בכלל איך כולם יראו ללא הנעליים המיוחדות אלא הוא חשש שאולי גנבו אותם?? או… אולי ציפור באה ואכלה אותם?? אולי בכלל הם עפו עם הרוח החזקה שהייתה באותו היום??… המשפחה הבינה שאין מה לעשות והם יטפלו בתעלומה מייד לאחר החתונה. הם נעלו נעלים אחרות שהיו להם בבית ונסעו לכיוון החתונה. סוף סוף לאחר נסיעה ארוכה מאוד הגענו לאולם הגדול של החתונה. כולם היו מרוגשים, יפים ושמחים. באולם חיכה לנו שולחן גדול ובו הרבה אוכל טעים. רונה רקדה עם מוזיקה על במה יפה יפה. וכולם רקדו יחד איתה בהתרגשות ובשמחה. בזמן הזה יובל הייתה עייפה וגם אביב כבר התעייפה אז שתיהן ירדו יחד עם אבא במדרגות שמתחת לאולם ומצאו שם ספה קטנה בצורת קרטון משונה מונחת במרכז. כעבור כמה דקות שתיהן כבר נרדמו… אבל קול מוזר שיצא מתוך הספה בלבל אותם מאוד.. “מזה הקול הזה?!” אמרה אביב לאחר שקמה מהספה בבהלה!
הם פחדו נורא מהקול המוזר אבל אבא שלהם היה שם והרגיע אותם. האחיות הקטנות חזרו לישון וגם אבא כבר התעיף אז הוא תפס מקום נוח ליד יובל ואביב ונרדם לידם. “מיאו מיאו” נשמע הקול מתוך הספה. “קום! קום! אבא שמעתי שוב את הקול המוזר הזה!” אמרה יובל לאבא שלה. אבא בזהירות פתח את הספה והופתע לגלות מה מסתתר בפנים…”חתול, חתול! זה חתול, אבא” ואז לפתע ראינו שממש לידו מונחות הנעליים המיוחדות שקנינו לחתונה. אז איך החתול לקח את הנעליים אתם שואלים? את זה גם אני לא יודעת. אבל אני מנחשת שהוא פשוט התגנב לאוטו יחד עם הנעליים ונסע איתנו לאולם…”כנראה שהוא אשם!!” “הוא זה שגנב את הנעליים!”. אבל אל תדאגו לא עשינו לא שום דבר רע. בבוקר שאחרי החתונה לקחנו אותו לפנת החי שבטבריה ושלחנו אותו לאימוץ. ובחרנו לו שם מיוחד “שרוכי”, כן כמו שאתם שומעים: “שרוכי”, כמו השרוכים שהיו על הנעליים המיוחדות. ומאז אנחנו באים לבקר את שרוכי בכל שנה כדי לראות מה שלומו וכמה הוא גדל בפינת החי.
