בס”ד
שקיות של שלום/ רוני שץ, ד’1. בי”ס “נעם בנות” רחובות
בכיתה ד’ למדו התלמידות על הנושא השנתי “בדרך אמונה בחרתי” והמורה הסבירה שאם נאמין בעצמנו ובה’ נצליח לעשות גם דבר שקשה לעשות.
טליה ואביגיל הן חברות מחוג הקרמיקה. הן משחקות אחר הצהרים ונהנות. יום אחד בחוג,
לאביגיל נעלם הכלי שהכינה. אביגיל רצתה לספר לטליה על המקרה העצוב, אבל טליה לא הייתה. אביגיל שאלה את המדריכה של החוג אם טליה הגיעה והמדריכה אמרה: “אחות של טליה הגיעה וסיפרה שטליה חולה ושהיא באה לקחת את הכלי שלה”. אביגיל שאלה: “איך היה נראה הכלי?” והמדריכה אמרה: “זה היה כד שרשום עליו ‘כד קטן’ ו’חג חנוכה שמח’. אביגיל כעסה מאוד, כי כך בדיוק היה נראה הכלי שלה והתחילה לצבוע כלי אחר.
למחרת בבוקר, טליה הגיעה לתחנת האוטובוס. טליה חשבה שאביגיל תשמח לראות אותה, אבל משום מה כשאביגיל ראתה את טליה היא אמרה: “רק עכשיו הבנתי שאת לא חברה אמיתית” והלכה לה. טליה לא הבינה מה קרה והלכה גם היא. היא נפגעה מאוד מההתנהגות של אביגיל, אך לא אמרה דבר. אחר הצהרים, הגיעה טליה הביתה ואמא שלה אמרה: “היום נלך לקניות ונאכל פיצה” , טליה שמחה והלכה להתארגן בזריזות. זמן קצר לאחר מכן, כל המשפחה נכנסה לפיצרייה והם התיישבו לאכול. לפתע, טליה ראתה את אביגיל מרחוק, סוחבת שקיות של קניות, טליה לא רצתה לעזור לאביגיל כי היא עדיין קצת כעסה על אביגיל שצעקה עליה בבוקר ללא סיבה מיוחדת. לבסוף היא התגברה, ביקשה רשות, והחליטה ללכת לעזור לה. היא התקרבה לאביגיל ובקול שקט שאלה: “את צריכה עזרה”? ואביגיל ענתה: “כן, אם אפשר” ונתנה לה שקית אחת. במהלך ההליכה אביגיל שאלה: “למה לקחת לי את הכד שהכנתי בחוג?” וטליה ענתה: “לא לקחתי כלום”. אז אביגיל הפתיעה את טליה ואמרה: “הקדמת אותי, בדיוק רציתי להתפייס איתך ע”י מכתב שתכננתי להביא לך מחר אחרי הלימודים”. שתיהן התחבקו ובדיוק כשיצאו מהמעלית, הטלפון של אביגיל צלצל. זאת הייתה המדריכה של החוג, אביגיל ענתה והמדריכה מיד אמרה: “הכד שלך מוכן! את יכולה להגיע לקחת אותו”. אז אביגיל הבינה: “הכנו כד כמעט זהה והכד שחשבתי שהוא שלי היה באמת של טליה! רק עכשיו אני מבינה כמה חשוב לדון לכף זכות ושאסור לחשוד בכשרים”.
