שנת שמיטה
היה עץ נטוע בשדה, וכל יום יוסי היה בא ומטפל בו. אבל יום אחד יוסי לא בא לטפל בו.
והעץ התחיל לבכות, איפה יוסי? למה יוסי לא בא לטפל בי.?
יום למחרת הגיע יוסי. והעץ שאל את יוסי: “למה לא עגתה אתמול לטפל בי?”
יוסי ענה: “כי שנת שמיטה הגיעה, ובשנת השמיטה אסור לעבוד את העצים, לכן לא הגעתי.”
והעץ שוב שאל: “אז למה הגעת היום?”
יוסי ענה: “כי רציתי להיפרד ממך.”
העץ אמר: “מה יותר לא נפגש?, מה יותר אתה לא תעבוד בי?, אני לא מסוגל לא לפגוש אותך יוסי.”
יוסי ענה: “עכשיו אנחנו נפגשים, גם שנה הבאה נפגש… וגם השנה אני אבוא לבקר אותך”.
העץ שאל: “למה דווקא השנה אתה לא עובד? ולא שנה שעברה או בשנה הבאה?
יוסי ענה: “כי זה שנת השבע, שנת שמיטה בשנה השביעית לא עובדים שמוטים, עוזבים את עבודת האדמה.
ה’ אומר לנו לכו תלמדו תורה, אני אביא לכם פרות וירקות.
כי בכל השנים אתם עובדים ואין לכם מספיק זמן ללמוד תורה. אז עכשיו בשנה השביעית
יש לכם זמן ללמוד תורה. ומה שגדל בשנה השביעית קדוש בקדושת שביעית.”
העץ אמר: “מה זה אומר? שמה שגדל בשנה השביעית קדוש בקדושת שביעית?
אתה יכול להסביר לי כי אני לא הבנתי?”
יוסי אמר: “אני יכול להסביר לך מה הכוונה.
הכוונה: שפרי הוא ירק שגדל בשנת השמיטה (השנה השביעית) קדוש בקדושת שביעית.”
העץ שאל: “מה שגדל בשנת השמיטה צריך לקיים מצוות שקשורות אליו?”
יוסי אמר: “כן צריך לקיים כל מיני מצוות!
כמו: פח שמיטה, קדושת הפירות, הפקר…”
העץ אמר: “איזה כיף שאני נטוע בארץ ישראל כחה אני יכול לקים ות מצות השמיטה”
יוסי ענה: “נכון זה באמת ממש כיף שאתה נטוע בארץ הקודש”
נפגש בשמיטה הבאה!!!
ורד כהן בית ספר מוריה כיתה ג בנות
