ספר ראשון: והכוחות החדשים…
לפני שנים רבות, בתוך בטן של לוויתן, היה עולם. מי יודע, אולי הוא עדיין קיים? בעולם יש שלושה ילדים – (הם גיבורי הסיפור) שתי בנות ובן אחד. לי קוראים לילה, לבת השנייה קוראים קשת ולבן קוראים שמש. אנחנו נקראים גיבורי העולם (או גיבורי הלוויתן) כי הצלנו הרבה פעמים את עולם הלוויתן. אז איך הם הפכנו לחבורה אתם שואלים? אנחנו בעצם היינו ילדים רגילים, עד שמצאנו את השרשראות היפות. מיד נספר לכם עליהם.
הכל התחיל בבוקר נעים ויפה כשרוח נעימה נשבה לה. יום אחד הלכתי על החוף וראיתי את החברים
שלי קשת ושמש, רצינו לשחק כדורעף אבל קשת רצתה לחפש צדפים על החוף. “אבל זה הרוב קובע”
אמרנו שנינו, קשת הייתה עקשנית ולבסוף ויתרנו לה.
התחלנו לחפש צדפים ואני מצאתי צדף ממש יפה. לפתע שמש ראה משהו נוצץ בערך 25 מטרים
מהמקום שבו עמדנו. החלטנו לקחת סיכון וללכת לבדוק מה יש שם. התחלנו ללכת והבוהק רק
התחזק. ואז ראינו מה זה היה! אלו היו שלוש שרשראות מהממות.
אחת בצבע ובצורה של השמש וכמובן נתנו אותה לשמש. אחת בצורת ובצבע של הירח וכמובן נתנו
אותה לי, ללילה. עכשיו נשארה רק שרשרת אחת בצבעי הקשת ובצורת קשת בענן ונתנו אותה
לקשת, כמובן. כולנו ענדנו ביחד את השרשראות, ומה קרה? כולנו זהרנו באור זוהר יפה, כל אחד
בצבע שלו. זה היה מחזה מהמם שראיתי לראשונה. נהניתי כל כך מהיופי של המחזה עד ששכחתי
לחקור ולגלות מה זה היה, כי בדרך כלל אני חוקרת כל דבר, אפילו את חברים שלי, ואני כבר יודעת
עליהם הכל.
הייתי מהופנטת עד שזה נגמר, ואז התחלתי לחקור. קראתי בספרים, שאלתי אנשים, ואף אחד לא ידע. הלכתי הביתה, ושאלתי את אימא שלי. אימא ענתה לי: “אלה שרשראות חברות קסומות שבדרך כלל הן לא מראות את עצמן, ולכן אני מתפלאת שמצאתם אותן” וכעבור רגע הוסיפה “מי שעונד אותן מקבל כוחות קסם. לך זה בצורת ירח, אז כנראה תקבלי כוח שליטה בלילה. זאת אומרת שאת יכולה להפוך לחיות לילה, לשלוט בכוכבים ולהחליט מתי יהיה לילה” אימא עצרה לנשום והמשיכה “לשמש יהיה כוח אש ולבה, כלומר הוא יכול להפוך לחיה עשויה מאש, לירות לבה, ויהיה לו מגן לבה. ולקשת יהיה כוח אור, כלומר יכולת ליצור גשרים עשויים אור, מגן אור ולעוף על קשת”. “יאוו”, אמרתי, “אני הולכת להגיד את זה מיד לשמש וקשת”.
שמש וקשת התלהבו כמוני. הלכנו לחגוג בגן השעשועים. כשהגענו לשם ראינו ילדים בוכים,
ואז ראינו מה הסיבה. היה שם גבר עם מסכה ובגדים שחורים. “הוא גונב את הדברים שהיו לילדים
בפארק” קשת צעקה. הלכנו אליו ושאלנו אותו “מה אתה עושה? למה אתה גונב לילדים את
הדברים שלהם?” ואז הוא ענה “אני לא רוצה שתהיה פה שמחה, אז אני גונב דברים, כדי שיהיה
עצוב” אז אמרנו לו “למה אתה לא רוצה שתהיה שמחה?” היה שקט, ואז התחלנו לפעול.
אני ניסיתי להפוך לתן ולנשוך אותו, והצלחתי. קשת ניסתה לעשות לו הסחת דעת ולעוף על קשת, ושמש ניסה לירות עליו לבה… והחטיא בכמה ס”מ. “אוף כמה חבל” אמרנו.
ואז הוא עצר ואמר “אתם צודקים, איך לא שמתי לב לזה קודם? עדיף להיות שמחים, ולא לנסות לגנוב את השמחה של כולם. אני יכול לא להיות שמח אף פעם, אבל לא להרוס את השמחה של האחרים” ואז אחרי שהוא אמר את המשפט הזה שרר שלום, אהבה אחד לשני, שמחה מרובה, ובקיצור עולם נעים.
