בס”ד יום ראשון ז’ כסלו התשפ”ה
שלום אני מנחם ואני העוזר של הרב הרצוג.
יום אחד פנה אליי הרב ואמר לי שהודיעו לו שיש ילדים יהודים שמסתתרים בתוך מנזר שהוריהם שלחו אותם כדי להגן עליהם מהנאצים בשואה, ועכשיו כשנגמרה המלחמה הגיע הזמן של הילדים לחזור הביתה.
נסענו ברכבת אני והרב לעיירה שבגרמניה. עמדנו מול מנזר גדול .
כשנכנסנו הרב פנה לאם מנזר ואמר לה: “תודה שהצלת את הילדים” וביקש להחזיר אותם לעם היהודי. הנזירה הסכימה אבל שאלה את הרב: “איך תדע מי יהודי ומי לא?”
באותו הרגע שהיא אמרה גם בי עלתה השאלה.
אך הרב אמר שהוא ידע והוא ביקש ממנה שתביא את כל הילדים לאולם גדול.
הרב עלה לבמה ואמר “שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד”. ברגע הרגע מיהרו לבמה עשרות ילדים שצעקו “אבא” ו”אמא”.
באותו הרגע היה ברור לכולם מי יהודי ומי לא. למרות שחלק קטן מהילדים זכרו את החיים הקודמים שלהם, כששמעו את קריאת ‘שמע’ כל הילדים היהודים הוצפו בזיכרונות של המילים הללו שהוריהם התפללו איתם לפני השינה.
הסוף
