זה היה בוקר אפלולי במיוחד במחנה בירקנאו אושוויץ, אפילו יחסית לאותה התקופה. במקום הנוראי הזה אולי זה היה בגלל שבאותו היום היה עתיד להגיע למחנה אדולף אייכמן, הרוצח המרושע אחד מהאנשים שהיו אחראים על רצח ההמונים שהתבצע באותם שנים. בנוסף לאייכמן עמדה להגיע רכבת בתוכה מאות יהודים, שרבים מהם עתידים לפגוש במחנה את סופם.
בין נוסעי הרכבת היה ילד קטן בשם יצחק איצ’ו, כך קראו לו החברים, שהוא לא יודע מה קרה להם, החברים שיכול להיות שלא יראה אותם יותר. למרות שאיצ’ו פחד מאושוויץ כל כך רצה להיכנס לתוך המחנה מכיוון שבעיתונים שהיה נוהג לקרוא בגטו היו שמועות שאנשים מתחת לגובה מסוים לא נכנסים למחנה ובמקום זה פוגשים את סופם קודם בתאי הגזים ואחרי זה בתנורים. ובגלל שאיצ’ו היה כל כך נמוך ידע, שאם השמועות נכונות הוא יפגוש את סופו.
בהתחלה איצ’ו בכלל לא חשב שייקחו אותו לשום מחנה או לכל מקום אחר. איצ’ו היה חילוני גמור שלא רק שלא האמין בה’ אלא שאפילו לא ידע את השמות של החומשים ושל התפילות! הייתה רק תפילה אחת שאיצ’ו הכיר, הוא שמע אותה לראשונה כשהוא ראה ילד דתי עם כיפה וציצית, שניסה לברוח מנאצים שרדפו אחריו באותו זמן. איצ’ו פשוט היה אדיש בשביל הילד וחשב שזה מגיע לו, הוא סתם ביזבז זמן על תפילה לאל שלא באמת קיים. התפילה הייתה שמע ישראל.
הם ירדו מהרכבת והובלו על ידי שומרים לכיוון מקום זנוח עם לוחות, שעליהם חרוטים מספרים ואיצ’ו הבין… השמועות היו נכונות והבין שסופו קרוב.
כשהמשיכו ללכת לכיוון הלוחות, איצ’ו שם לב לביתנים רבים מאחורי גדר תיל וראה בנוסף ילדים נשים גברים ואפילו תינוקות מסתובבים שם. ילדים לחוד, נשים לחוד וגברים לחוד. בנוסף איצ’ו שם לב לשלט שהיה כתוב עליו: “העבודה משחררת”. באותו רגע שסיים לקרוא את שתי המילים הבודדות, שתי המילים שיחדיו יצרו פחד הרגיש רעד בכל גופו. בפעם הראשונה הוא הרגיש שהוא יהודי! שרוצים למחוק את כל העם שלו! הוא עדיין לא האמין בה’, אבל הבין שהם עם אחד. לא היה צריך לחשוב כך על אותו ילד דתי והיה צריך להיות עצוב בשבילו ועכשיו אף אחד לא יהיה עצוב בשביל איצ’ו.
הם הגיעו ללוח המדידה ואיצ’ו פחד מה יעשה? האם יברח? לא, אם יברח אז השומרים יירו בו אבל לפחות זה יהיה מוות מהיר, בטוח יותר מהיר מלהיחנק מגזים,אבל איצ’ו עדיין לא רצה לקחת את הסיכון אולי המדידה היא בשביל להכין להם בגדים מתאימים? כן, בטוח חשב לעצמו וחוץ מזה בעיתון כתבו שזה רק מגיל מסוים, הוא בסך הכל בן 14 הם לא רוצים להרוג ילדים בגיל הזה נכון? שבעה אנשים ארבעה אנשים, שני אנשים, איש אחד, רק עוד איש אחד ואז יגיע סופו של איצ’ו.
תורו של איצ’ו הגיע, הוא הלך ללוח והיה נמוך ממנו בהרבה. השומרים דיברו ביניהם בגרמנית ואיצ’ו לא הבין. הוא הבין רק פולנית ויידיש ואז הוא לא ידע מאיפה זה בא לו, מאיפה הוא חשב לעשות את זה הוא לא יודע, אבל באותו רגע שהשומרים דיברו צעק “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד!” פתאום הוא הרגיש משהו מוזר, כאילו הרגליים שלו נמתחו, השומרים הצביעו לו על הכיוון של הטור הימיני שהיה קרוב למחנה ואיצ’ו לא הבין איך זה קרה אבל הוא הבין דבר אחד,
שה’ אלוקינו ה’ אחד.
