שמלת השבת של ליה
פעם אחת הייתה ילדה שקראו לה ליה. ליה גרה בבית צנוע עם ההורים שלה בירושלים. ליה אהבה מאוד שמלות. אימא שלה תפרה לה שמלה לבנה עם פפיון בצבע ורוד בצד השמלה. השמלה נתפרה לכבוד שבת. ביום שישי ליה הלכה לטייל בטבע לבושה בשמלה החדשה, היא הבטיחה לאימא שלה שתשמור על השמלה ושלא תלכלך את השמלה. לפתע ראתה איש זקן מאוד מאוד סוחב שקים כבדים מאוד מאוד. ליה רצתה לעזור לו.
היא שאלה “האם אתה צריך עזרה?”
“כן, תודה לך ילדה” אמר האיש הזקן.
ליה סיפרה לאיש הזקן איך קוראים לה, ושניהם סחבו את הסלים. כשסיימה לעזור לו, ליה מהירה ורצה לבית, פתאום דרכה ליה על שלולית בוץ וכל השמלה התלכלכה בבוץ וכבר לא הייתה נקייה. ליה הייתה עצובה מאוד מאוד, ולא ידעה מה לעשות איך לומר לאימא שלה שהיא התלכלכה ככה. ליה הלכה לביתה עצובה ובכתה כל הדרך. הכוכבים ראו את העצב של ליה ורצו לעזור לה כמו שהיא עזרה לאיש הזקן. הכוכבים ראו את ליה מצוברחת והחליטו לשמח אותה. ולפתע ראתה ליה את הכוכבים שבאים אליה ומצביעים קרני אור על השמלה שלה, הם החליטו לנקות לליה את השמלה ואמרו לה להיות שמחה, ומפני שהיא עזרה לאיש זקן היא תקבל שמלה נקייה זוהרת ונוצצת. ליה שמחה מאוד מאוד ואמרה תודה רבה לכוכבים.
הכוכבים ניקו את השמלה בקסם המיוחד שלהם, וליה הייתה מאושרת מאוד, היא הגיעה לבית נקייה ומרוצה, וחשבה לעצמה שהיה כדאי לה לעזור לאיש הזקן.
כשהגיעה לבית אימא שלה ליה קראה לה
“בואי נדליק נרות שבת”
“כן כן אני באה” ענתה ליה,
הם סיימו להדליק נרות שבת, ולאחר מכן ליה ערכה את שולחן השבת. כל משפחתה ישבו בשולחן ועשו קידוש, דיברו וצחקו, ליה סיפרה לכולם מה קרה לה בדרך.
הסוף
