כל הילדים שמחים. זה שמחת תורה!
אבל מה רואה חנה? זה משהו גדול בשמים! אולי מטוס? אולי נשר ומשיח פה!?
ומה חנה שמעה? זה רעש גדול ומפחיד! אולי שופר? כן! חשבה חנה. משיח פה!
“מהר, מהר חנה! בואי לתוך בית הכנסת” אמר הרב ” זה חמס!”
“לא חמס” אמרה חנה ” זה משיח! הדבר בשמים זה נשר, שבא לקחת אותנו לירושלים.”
“לא. את לא מבינה. זה מסוכן!” משהוא אמר.
חנה פחדה. זה באמת חמאס? אולי יש מלחמה? יש לה הרבה שאלות, אבל כל המבוגרים בחדר מתפללים. “אני גם אתפלל” חשבה חנה. “השם, אני לא רוצה שתהא מלחמה, בבקשה השם!” התפללה חנה.
למחרת חנה התעוררה בבית חולים. היא לא ידעה מה קרה, אבל היא ראתה שהרגל שלה בגבס.
“ברוך השם,חנה, את התעוררת!” אמר יצי, האח של חנה. “מה קרה?” שאלה חנה.
“אמש, חמס תקפו ואת נפצעת מאחד האבנים שהמחבלים זרקו. אבל עכשיו הכל בסדר.”
“האם הצבא הביס את חמאס?” שאלה חנה. “לא” אמר אבא שלה “חמאס תוקפים עדיין, חנה, אני יודע, שזה מאוד מפחיד , אבל אני צריך שאת תבטיחי לי, שאת לעולם לא תפסיקי להתפלל.”
“אני מבטיחה” אמרה חנה.
וחנה מתפללת יום ולילה.יום אחד, כאשר חנה באמצע שמונה עשרה, היא שמעה רעש. זה נשמע כמו שופר! משיח פה! חנה ראתה נשר בשמים! זה היום שהיא חיכתה לו כל החיים שלה!
אלע ראזנברג 5B מורה אריאלה
