אני בחרתי לספר על סיפור דמיוני. הסיפור יספר על המשפחה של משה.
שלום! לי קוראים משה ואני בן 9, בכיתה ד’. אני לומד בבית ספר ממד שלמה בירושלים.
אמא שלי בהריון. היא בחודש השביעי ללידה ועוד מעט ייוולד לה תינוק או תינוקת, וניתן לו שם.
אם זה יהיה בן – נעשה לו ברית מילה. ואם זאת תהיה בת – נעשה לה מסיבת הודיה.
יש! איזה כיף. אמא אולי תכין לי דברים טעימים שתינוקות אוכלים.
מה שקצת לא כיף, זה שלתינוקות שנולדים יש משהו שחור-חום כזה. זהו הטבור, ולא כל-כך נעים לראות אותו. אבל – הטבור יורד אחרי שבועיים בערך.
מה שגם לא כיף, זה שאמא תמיד עסוקה בלהאכיל את התינוק, ושאסור לגעת בתינוק בשערות, בראש ובצוואר.
אמא שלי הגיעה לחודש התשיעי ואז התחילו לה צירים. היא ואבא הלכו לבית-החולים ושם טיפלו בה. כעבור כמה שעות נולד לאמא שלי תינוק קטן, ואבא צילם אותו. אבא חזר הביתה, והראה לנו את התינוק, וכל האחים אמרו: “וואו, איזה מדהים! איזה תינוק חמוד”.
שאלנו את אבא כל מיני שאלות על התינוק, ומתי אמא תחזור הביתה. אבא ענה שאמא תחזור ביום חמישי.
חיים אחי שאל אותי איזה יום היום. עניתי שהיום יום ראשון ועוד ארבעה ימים אמא תחזור הביתה, ותראה לנו את התינוק באמת, וגם נעשה לו ברית-מילה.
אמרתי לאבא שלי שנצטרך לקנות רכב גדול יותר כי אנחנו עכשיו שמונה במשפחה. אמא ואבא שלי הלכו לקנות רכב טויוטה של שמונה מקומות.
הגיע יום מילתו של אחי התינוק. הזמנו את כל המשפחה המורחבת. הדודים וסבא וסבתא באו לבית-הכנסת “שלמה ודוד” שליד הבית שלי. כולם שמחו, שמו שירים ורקדו ושרו.
עשו לאחי ברית-מילה וקראנו לו שמואל, על-שם שמואל הנביא. שם-המשפחה שלו הוא נרקיס.
שמו לשמואל תחבושת ומשחה. הוא בכה קצת ונתנו לו יין מתוק של תירוש ענבים. הרב בירך את אמא ואבא שלי, ונתנו לנו סוכריות טופי. סבא וסבתא שמחו ואמרו לנו מזל-טוב, והקהל והדודים זרקו על שמואל ואמא ואבא סוכריות, והביאו להם מתנות ובגדים, וגם ממתקים לאמא ולאבא וגם לנו.
הדודים בירכו את שמואל, וסבתא נתנה לנו נשיקות וחילקה לנו מתנות: תכשיטים לאחיות שלי נוגה ושירה הקטנה. סבא שמר על שירה ונתן לה יד שלא תלך לאיבוד.
אני הרגשתי קצת חשוב כי נולד לי אח, וגם קצת התביישתי לכן דיברתי עם בני דודים שלי יוסי, דניאל, רונית, רותי ונתן הקטן.
טלי ושושנה בנות-דודות שלי חייכו לשמואל, והוא צחק בחזרה.
ברית-המילה נגמרה, וכולם נפרדו מאיתנו. השתעממתי כי אבא ואמא דיברו אחד עם שני, ולכן חשבתי על מחר, כשאספר לחברים שנולד לנו תינוק וקראנו לו שמואל, ואת כל מה שהיה בברית.
הגענו הביתה אחרי הברית. כל האחים שלי היו עייפים חוץ ממני. אני התרגשתי ורציתי כבר לספר לחברים שלי איך היה הברית.
בבוקר התארגנתי מהר והלכתי לבית-הספר. סיפרתי לחברים שלי על הברית ושקראנו לו שמואל, וכולם אמרו לי מזל-טוב.
סיפרתי גם למורה את הסיפור, והיא התרגשה מאוד. כל הכיתה כתבה לאמא שלי ברכה ענקית, וגם המורה כתבה ברכה לאמא שלי במחשב. אמא שלי שמחה מאוד ושלחה לה חזרה תודה רבה.
אני שמח מאוד שנולד לי אח חדש. אני ואחים שלי עוזרים לאמא ולאבא: אנחנו מסדרים לבד את המשחקים, שומרים על שירה האחות הקטנה, הולכים לישון מוקדם ומקשיבים לאבא.
