שלמה בחלל

היה זה יום חורפי. רוחות חזקות נשבו וגשם ירד עם סופות רעמים חזקות. שלמה הלך ברחוב אבל הרוח גברה עליו והוא התחיל לעוף עם הרוח. היה לו קר ופתאום הכול החשיך והקור התחלף בחום. שלמה לא הבין מה מתרחש. לפתע ראה חייזרים מעופפים לידו. החייזרים שאלו אותו: “מי אתה יחייזר” שלמה אמר “אתם בעצמכם חייזרים. הגעתי מכדור הארץ בגלל הרוחות החזקות.” החייזרים ריחמו עליו: “וואו, מסכן, איך תחזור לכדור הארץ? אתה מוזמן לבית המלון המיוחד שלנו”. שלמה שמח בהזמנה וריחף עם החייזרים לבית המלון. בית המלון היה מקושט בהרבה תמונות של בני אדם והיה כתוב עליהם חייזרים. בית המלון היה ללא רהיטים ולא היה בו חדר אוכל. שלמה הרגיש מוזר ורצה לחזור הביתה אבל לא ידע איך לחזור. הוא נרדם בבית המלון כשהוא מרחף מתוך שינה. בבוקר התעורר שלמה ועדיין ריחף בבית המלון. שלמה אמר לחייזרים: אני רוצה לחזור לכדור הארץ אבל “אני לא יכול לחוזר לכדור הארץ, אני נגד רצוני הגעתי לכאן.” שלמה ראה את החייזרים באמצע ויכוח סוער ולאחר כמה דקות ניגשו לשלמה החייזרים והזמינו אותו למסיבה עם כל החייזרים שתהיה פה בערב. שלמה אמר: “תודה על ההזמנה. אני לא יודע את הדרך לחזור הביתה אז אשאר למסיבה”. המסיבה התחילה. והחייזרים רקדו ריקודים מוזרים והשירים היו בשפה ששלמה בכלל לא הבין עם מוסיקה לא נעימה לאזנים. מרוב שעמום שלמה הרגיש שהוא מתחיל להירדם. לאחר שעה קלה הוא הרגיש שמישהו נוגע לו בכתף ושמע את הקול של המורה לעברית שאמרה לו: “שלמה, למה אני חושבת שאתה לא אתנו בשיעור?” שלמה קפץ בבהלה. “מה? המסיבה כבר נגמרה?” כל הכיתה צחקה ושאלה: “איזה מסיבה?” שלמה הרגיש מבוכה. “אהה שום מסיבה. סתם דמיינתי. כנראה החום בכיתה הרדים אותי”. שלמה הרים את הראש וראה את המורה לידו. המורה אמרה לו “בא למנהל. ואתם רואים כמה חשוב להיות ולהקשיב בשיעור עברית.” שלמה שעדיין היה מבולבל אמר למורה: “מקווה שהרוח לא תעיף אותי שוב לחלל”. המנהל שאל את שלמה מה הוא עשה ושלמה ענה: “אני רק דמיינתי שאני בחלל ולא שמתי לב שהמורה שאלה אותי שאלה ולא עניתי לה.” המנהל אמר לשלמה שבבית הספר לא מדמיינים בשיעורים. “עכשיו אני מביא לך מכתב לבית ואתה לא תהיה מחר בבית הספר. בזמן שאתה בבית, תשלים את השיעור שפספסת עכשיו ותכתוב סיפור על מה שקרה בחלל.” הוסיף בלגלוג.