שְׁלֹשֶׁת הַפִּירָאטִים
מַגִּישָׁה: אֱמוּנָה גַּמְדָּנִי
הָיֹה הָיָה פַּעַם שְׁלוֹשָׁה חֲבֵרִים טוֹבִים טוֹבִים, וּשְׁמוֹתֵיהֶם: גֵ’ק, קְרַאקְסִי, וְאַחֲרוֹן חָבִיב – קְרַקְלִין. לַחֲבֵרִים אֵלֶּה הָיְתָה סְפִינָה עֲנָקִית עִם דְּגָלִים שֶׁסִּמְּנוּ דְּבָרִים שׁוֹנִים. דֶּגֶל אֶחָד סִמֵּן סַכָּנָה, וְדֶגֶל אַחֵר סִמֵּן אִם לִפְנוֹת שְׂמֹאלָה אוֹ לִפְנוֹת יָמִינָה. וְגַם שְׁלֹשֶׁת הַחֲבֵרִים הָאֵלֶּה אִמְּצוּ תֻּכִּי כְּחַיַּת הַמַּחְמָד שֶׁלָּהֶם, תֻּכִּי מָתוֹק וְחָמוּד שֶׁלִּפְעָמִים קְצָת שִׁגֵּעַ אוֹתָם. וְהֵם לֹא הָיוּ לְבַד, הָיָה אִתָּם צֶוֶת שָׁלֵם.
יוֹם אֶחָד עָלָה בְּמוֹחוֹ שֶׁל גֵ’ק רַעְיוֹן. “בּוֹאוּ נֵצֵא יַחַד לְמַסָּע”, אָמַר לַחֲבֵרָיו.
“מַסָּע שֶׁבּוֹ נְגַלֶּה דְּבָרִים חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא רָאִינוּ מֵעוֹלָם”, הוֹסִיף קְרַאקְסִי.
וְכָךְ הִתְחִיל הַמַּסָּע הָאָרֹךְ.
בַּהַתְחָלָה הַיָּם הָיָה רָגוּעַ וְשָׁלֵו, עַד שֶׁפִּתְאוֹם הַיָּם הָיָה סוֹעֵר וְגוֹעֵשׁ וְכָל מַלָּחֵי הָאֳנִיָּה סָעֲרוּ מִפַּחַד. הָאֳנִיָּה גָּלְשָׁה עַל הַגַּלִּים מַעְלָה וּמַטָּה, וּפִתְאוֹם הַיָּם חָזַר לִהְיוֹת בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיָה לִפְנֵי כֵן. וְאָז קָרָא קְרַקְלִין לְעֵבֶר הָאִי שֶׁהָיָה מְסֻמָּן בַּמַּפָּה, שֶׁבּוֹ טָמוּן הָאוֹצָר. שְׁלֹשֶׁת הַחֲבֵרִים קָפְצוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת, וּמִיָּד כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְאִי הִתְחִילוּ לַחְפֹּר. גֵ’ק הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמָּצָא אֶת הָאוֹצָר, אֲבָל תֵּבַת הָאוֹצָר הָיְתָה נְעוּלָה. קְרַאקְסִי הִבְחִין בְּמַפְתֵּחַ שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל אַחַת הַפִּנּוֹת שֶׁל הַתֵּבָה. לְפֶתַע הִרְגִּישׁוּ רוּחַ חֲזָקָה, וּקְרַקְלִין קָרָא וְהִצְבִּיעַ: “סוּפָה, מְעַרְבֹּלֶת מִתְקָרֶבֶת! מַהֵר לָאֳנִיָּה!”
שְׁלָשְׁתָּם רָצוּ לָאֳנִיָּה וְהִבִּיטוּ בְּסוֹפָהּ.
“וּוָאו, אֵיזֶה פֶּלֶא הַבְּרִיאָה, מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה’. זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה מְעַרְבֹּלֶת חוֹל”, אָמַר קְרַקְלִין.
הֵם הִבִּיטוּ בָּהּ עַד שֶׁהִסְתַּיְּמָה.
וְאָז קְרַאקְסִי נִזְכַּר, “הָאוֹצָר, הָאוֹצָר. כִּמְעַט שָׁכַחְנוּ”.
נִגְּשׁוּ הַחֲבֵרִים לַתֵּבָה. קְרַקְלִין הֶחֱזִיק אֶת הַמַּפְתֵּחַ, אַךְ לְפֶתַע, בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד שָׂם לֵב, עָף לְעֶבְרָם קוּקִי הַתֻּכִּי וּבְמַקּוֹרוֹ חָטַף אֶת הַמַּפְתֵּחַ הַמְּנַצְנֵץ וְעָף אִתּוֹ אֶל מִחוּץ לָאֳנִיָּה וְהִפִּיל אוֹתוֹ לַמַּיִם. וְאָז גֵ’ק אָמַר: “אֵין בְּרֵרָה, צָרִיךְ לָקַחַת צוֹלֶלֶת”.
נִכְנְסוּ הַחֲבֵרִים לַצּוֹלֶלֶת וְצָלְלוּ לְמַעֲמַקֵּי הַיָּם. בַּדֶּרֶךְ אֶל קַרְקָעִית הַיָּם נִגְלוּ לְעֵינֵיהֶם מַרְאוֹת מַדְהִימִים. מַמָּשׁ עוֹלָם. הֵם רָאוּ דָּג מְיֻחָד בְּמִינוֹ. לַדָּג הַמֻּפְלָא הַזֶּה הָיָה מִין זְנָבוֹן כָּזֶה. הוּא שִׁמֵּשׁ לוֹ לִשְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד הָיָה לִיצֹר אוֹר, כִּי לְמַעֲמַקֵּי הַיָּם לֹא חָדְרוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. הַתַּפְקִיד הַשֵּׁנִי הָיָה לִיצֹר אוֹר בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִים קְטַנִּים, וּכְשֶׁהַדָּגִים בָּאִים לִרְאוֹת מֵאַיִן בָּא הָאוֹר הַזֶּה, הָיָה הַדָּג פּוֹתֵחַ פֶּה וְטוֹרֵף אוֹתָם. לַדָּג הַזֶּה קוֹרְאִים דָּג חַכַּאי. כָּךְ סִפֵּר לָהֶם גֵ’ק, שֶׁהָיָה הֶחָכָם בַּחֲבוּרָה.
קְרַקְלִין הַמַּצְחִיק הוֹסִיף: “אֵיזֶה קֶטַע, הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה אִישׁ עִם פָּנָס שֶׁהִגִּיעַ לְפָנֵינוּ”.
גֵ’ק וּקְרַאקְסִי הִתְגַּלְגְּלוּ מִצְּחוֹק. תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהֵם צוֹחֲקִים, קְרַקְלִין הִצְבִּיעַ וְקָרָא: “לַכִּוּוּן הַזֶּה”. שְׁלָשְׁתָּם יַחַד רָאוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ מְבַצְבֵּץ בֵּין הַסְּלָעִים. גֵ’ק לָחַץ עַל כַּפְתּוֹר הַתּוֹפְסָן. “תָּפַסְתִּי!”
הֵם עָלוּ יַחַד מְאֻשָּׁרִים לָאֳנִיָּה. כָּעֵת הִגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁשְּׁלָשְׁתָּם חִכּוּ לוֹ. הֵם עָמְדוּ מוּל הַתֵּבָה עִם הַמַּפְתֵּחַ בַּיָּד. גֵ’ק הוֹשִׁיט יָד וּקְרַאקְלִין אָמַר: “רֶגַע, אֲנִי חַיָּב לְוַדֵּא שֶׁקּוּקִי בַּכְּלוּב”.
קְרַקְלִין הִצְדִּיעַ לְגֵ’ק. “הַשֶּׁטַח פָּנוּי, אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ אֶת הַתֵּבָה”.
גֵ’ק סוֹבֵב אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְהַתֵּבָה נִפְתְּחָה. שְׁלָשְׁתָּם הִתְקָרְבוּ לְגַלּוֹת מַהוּ הָאוֹצָר. הֵם גִּלּוּ לֹא מַטְבְּעוֹת זָהָב וְלֹא יַהֲלוֹמִים, רַק קְלָף מְגֻלְגָּל, שֶׁנִּרְאֶה עַתִּיק מְאוֹד.
קְרַקְלִין אָמַר: “אֲנִי לֹא מַאֲמִין, הַדָּבָר הַמְּצֻ’קְמָק הַזֶּה זֶה כָּל מָה שֶׁרָדַפְנוּ אַחֲרָיו בְּמַאֲמַצִּים רַבִּים, וּבַסּוֹף זֶה מָה שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים?!”
קְרַאקְסִי הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ: “רֶגַע, עֲדַיִן לֹא קָרָאנוּ מָה כָּתוּב בּוֹ. אוּלַי כָּתוּב בּוֹ מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן?”
גֵ’ק הֵסִיר בַּעֲדִינוּת רַבָּה אֶת הַחוּט הָאָדֹם וְהַמְּיֻשָּׁן, וּפָתַח אֶת הַקְּלָף בְּסַקְרָנוּת. הוּא הִקְרִיא בְּקוֹל רָם: “אֱלֹקַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא. אַתָּה בְּרָאתָהּ. וְאַתָּה יְצַרְתָּהּ. וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בִּי”.
שְׁלָשְׁתָּם עָמְדוּ הֲמוּמִים. הַמִּלִּים שֶׁהָרֶגַע שָׁמְעוּ הִדְהֲדוּ לָהֶם בַּלֵּב. כֻּלָּם שָׁתְקוּ. לְאַחַר רֶגַע אָרֹךְ שֶׁל שְׁתִיקָה, גֵ’ק פָּנָה לַחֲבֵרָיו וְאָמַר: “חֲבֵרִים, הָאוֹצָר שֶׁלָּנוּ הוּא בְּעֶצֶם הַנְּשָׁמָה שֶׁשּׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבֵּנוּ. וְעָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ”.
חֲבֵרָיו הִקְשִׁיבוּ, הִנְהֲנוּ בְּרֹאשָׁם וְשָׁתְקוּ.
לְאַחַר כַּמָּה רְגָעִים אֲרֻכִּים שֶׁקְּרַאקְסִי עוֹד חָקַר אֶת הַתֵּבָה עַל כָּל צְדָדֶיהָ, הִבְחִין בִּדְבָרִים דַּקִּים וְנִסָּה עִם בַּרְזְלִים דַּקִּים לְהוֹצִיא אֶת רִצְפַּת הַתֵּבָה, אֵיפֹה שֶׁהָיָה מֻנָּח הַקְּלָף. הוּא הִצְלִיחַ לְהָרִים אֶת רִצְפַּת הַתֵּבָה וְגִלָּה תֵּבָה שְׁנִיָּה וּבְתוֹכָהּ מַטְבְּעוֹת זָהָב וְהַרְבֵּה יַהֲלוֹמִים.
“מָצָאתִי עוֹד אוֹצָר”, קָרָא אֶל עֵבֶר חֲבֵרָיו, וְהֵם רָצוּ לִקְרָאתוֹ.
הֶחֱלִיטוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד לַחֲזֹר לָעֲיָרָה שֶׁלָּהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה גְּמִילוּת חֲסָדִים וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
סִכּוּם: הַמֶּסֶר שֶׁל הַסִּפּוּר: הַפִּירָטִים הִפְלִיגוּ רָחוֹק כְּדֵי לִמְצֹא אוֹצָר וְחָווּ הַרְבֵּה חֲוָיוֹת בַּדֶּרֶךְ. הֵם גִּלּוּ שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ הִיא הָאוֹצָר, וְעִם מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב וְהַיַּהֲלוֹמִים שֶׁמָּצְאוּ בָּחֲרוּ לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה חֲסָדִים וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
