שלושת היסודות
הכל התחיל כשאני ומשפחתי היינו במלון ואני תכננתי מתיחות ל1 באפריל מול המראה…
כשראיתי במראה שעון בצבע סגול-חלל עם כוכבים עף לעברי מהר, נפלתי ל5 דקות וכשהתעוררתי ראיתי מעלי גובלין, הנחתי שזאת מתיחה, “תחזיר לי אותו מייד!” הוא אמר מיד. “את מה?” “את השעון, מה נראה לך?” “אוקי, קח אותו, למה לצעוק?” אמרתי והושטתי לו אותו, “חשבתי שלקחת אותו, אפשר להבין אותי” אמר ולחץ על השעון, כלום לא קרה, הוא לחץ שוב “למה זה לא עובד?” “מה אמור לקרות?” “רציתי לחזור למאורה שלי אבל זה לא קרה!!!” “איך תחזור לשם מלחיצה בשעון?” “השעון קסום, הוא יכול לשלוט בזמן, בחלל, ובחומר” “מה זה אומר?” מה מלמדים אתכם בביה”ס?” אמר ונאנח “שליטה בזמן = לשלוט בזמן, בחומר = לשלוט וליצור בכל דבר קיים ,ובחלל = לשלוט במרחב” “זה אדיר!” “אבל נראה שזה לא עובד” אמר והסתכל עלי, “אמרת שזה פגע בך?” “כן” “אתה מכיר את מעגל סטונהנג’? אז תחשוב עליו עכשיו, תראה אותו” בדיוק כשראיתי אותו משהו פגע בי ונפלתי,
“למה קפצת עלי?” שאלתי בכעס “זה הצליח!!” אמר בשמחה “מה?” אמרתי והסתכלתי מסביבי, היינו במעגל סטונהנג’, “מה קרה?” “מה שקרה הוא שהכוחות של השעון עברו אליך!” “באמת?” “אני חושב” “איך נדע?” תנסה לדמיין משהו” הדבר הראשון שעלה לי לראש היה חברי אבל חשבתי שעדיף לא להביא אותו לפה או ליצור שכפולים שלו אז דמיינתי עיפרון, ברגע שראיתי תמונה של עיפרון נפל כזה מהשמיים, “זה הצליח!” “אז אני יכול לשלוט בזמן בחלל ובחומר?” “כנראה, אבל רק לפני שתלך כדאי שתשמע “משקיבלת כוחות יתקפוך מפלצות” “כגון?” שאלתי אבל הוא כבר נעלם, ברגע שחזרתי למלון אחי בא וביקש ממני כסף “אמא שלחה אותי אליך” אמר כשהוא מביט בי בעיני כלבלב, הלכתי לתיק להוציא כסף, אבל אז חשבתי על משהו, דמיינתי 100 שקל בכיס ולפתע הרגשתי אותם, הבאתי לו אותם אבל הוא ברח מייד כשלקח אותם וצחק, וקרא לי פראייר. התכוונתי להפיל לו על הראש משהו כבד אבל אז חשבתי להשתמש ביכולת אחרת של השעון, דמיינתי את הדקה שבה הוא ניגש אלי כשלפתע שמעתי אותו שוב, “אני יודע שאתה עובד עלי” “לא נכון” אמר בהתגוננות, “אתה כן” “אבל איך ידעת?” שאל בבהלה, צחקתי צחוק מרושע משכרון כוח, והוא נבהל וברח. בדיוק התחלתי לחשוב על מתיחות טובות באמת כששמעתי בום
למרבה הצער בטעות חשבתי על משקולת טון… אמא נכנסה לי לחדר “מה הרעש הזה? ואתה מרותק” “מה? למה?” “כי אתה חצוף” והלכה.
התבאסתי ודמיינתי את מדבר סהרה, כשהגעתי שמעתי מכל הכיוונים בומים הסתובבתי וראיתי ענק עשוי חול רודף אחרי עדר של גמלים. לא יכולתי לתת להם למות אז דמיינתי את תחילתו של יצור זה, בתחילת חייו היו לו 4 אחים, מים אוויר ואש, אבל הם התפצלו וכל אחד הלך לשטחו, אבל כוח החיים שלהם מחובר ואם אחד ימות, ימותו גם השאר.
דמיינתי מכליות של חומצה נשפכות עליו, פקחתי את עיני ונמצאתי שוב במדבר אבל עכשיו התחילו לבוא לשם יצורים שלא אמורים לחיות שם כמו פינגווינים וחפרפרות, “מה קרה?” “אתה הרגת את אימת כל החיים” אמרה לי פינגווינית, “השעון בחר בך”.
“אבל למה? מעולם לא עשיתי דבר טוב, אני דווקא חושב שאני קצת רע”
“זה מפני שבכל אחד מאיתנו יש דבר טוב”
הסוף
