שלד של דב

שלד של דב / כתבה אילה כהן (ב’2)

לא מזמן כל כך חי בצפון ישראל ילד ושמו היה דרור. יום אחד החליט דרור שהוא יוצא להרפתקה.
הוא פתח את המקפיא, הוציא קוביית קרח, החזיק אותה ביד ואמר לה: “קוביית קרח קסומה, קחי אותי לאנטרקטיקה”. קוביית הקרח התחילה לעוף לאנטרקטיקה. זה לקח הרבה ימים,
ולבסוף הגיע דרור לאנטרקטיקה. הוא פגש באנטרקטיקה פינגווינים. הפינגווינים אמרו לו: “אם תחפור בשלג אולי תמצא אוצר”. דרור התלהב והחליט לחפור. הוא חפר וחפר הרבה זמן, ופתאום הרגיש משהו, אבל הוא לא ידע מה זה אז הוא חפר עוד.
דרור התחיל לראות מה זה, אבל לא הבין מה זה אמור להיות. לבסוף הוא ראה כמה עצמות, אבל הוא לא ידע של מי העצמות. הוא הלך וחיפש מי יכול לעזור לו להבין של מי העצמות. פתאום
הוא ראה מין יצור שהוא מכיר. דרור שאל את היצור: “איך קוראים לך?” והיצור ענה לדרור: “קוראים לי פינגווין.” דרור שאל את הפינגווין: “אתה יכול לעזור לי להבין של מי העצמות האלה?” הפינגווין אמר לו: “בשמחה”. הפינגווין ודרור הסתכלו על העצמות וניסו להבין של איזה חיה העצמות יכולות להיות. הם חשבו וחשבו, כמעט נגמר היום ואז הפינגווין אמר: “אני יודע של איזו חיה העצמות, אבל אני לא יודע איך קוראים לה”. הוא ניסה להיזכר איך קוראים לחיה, והצליח להיזכר רק באותיות אבל לא בניקוד, ואז דרור אמר: “תאמר לי את האותיות ואני אראה אם אני יודע איך קוראים לחיה”. הפינגווין אמר את האותיות של החיה, ודרור אמר לו שהשם של החיה הוא דב. אחר כך הם הלכו לחפש את המשפחה של הדב, אבל הם לא מצאו את המשפחה של הדב. הם לא התייאשו, והמשיכו לחפש, ואז למראה עיניהם הם ראו איגלו, ומתוך האיגלו יצא איש. האיש, שהיה אסקימוסי, אמר “ברוכים הבאים. קוראים לי משה. אני מתרגש כי אף פעם לא באו לבקר אותי. בואו, הכנסו”. הם נכנסו והתחילו לדבר עם משה, וסיפרו על כל ההרפתקאות שקרו להם, ובאמצע הסיפור משה שאל את דרור: “מה אתה מחזיק ביד?” ודרור ענה לו:” אה, זה רק עצמות של דב”. משה אמר: “אלו לא רק עצמות של דב, אלא זה מדהים כי עצמות זה ממש קשה למצוא ועוד יותר עצמות של דב”.
“באמת?” שאל דרור, ומשה ענה: “כן, באמת”, והוא הוסיף: “ולא רק זה, אלא שאלו עצמות קסומות”. הוא בקושי סיים את המשפט והפינגווין ודרור נעלמו.
הם מצאו את עצמם מוקפים במשפחת דובי קוטב. הדובים ראו את העצמות בידיים של דרור ומיד אמרו “היי, אלו העצמות של סבא שלנו, שהיה מלך הדובים של אנטארקטיקה והיה אחראי לדאוג שכל החיות בסדר. מאז שהוא מת הקרח התחיל להפשיר ולחיות אין אוכל ואנחנו לא יודעים מה לעשות”. דרור והפינגווין הצטערו מאוד לשמוע שהקרח מפשיר ולחיות אין אוכל, וניסו לחשוב איך הם יכולים לעזור. הם הציעו להשתמש בעצמות הקסומות של הדב, ולבנות מהן שלד שלם של דב. הם חשבו שאולי זה יגרום למצב לחזור למה שהיה קודם. הדובים חשבו שזה רעיון טוב, וכל משפחת הדובים התגייסה למשימה. יחד עם דרור והפינגווין הם התיישבו להרכיב את העצמות, ומהר מאוד הם הצליחו לבנות את השלד. דרור אפילו אמר שזה מזכיר לו משחק שקוראים לו פאזל. לפתע כל המים התקשו והפכו לקרח. כולם שמחו שהרעיון הצליח, ודרור התגעגע כבר הביתה, אמר שלום לכולם, שבר קצת קרח מהרצפה ואמר: “קרח קרח החזר אותי הביתה”, והופ! הגיע לביתו ונרדם.

סוף