פעם אחת הייתה ילדה שאהבה מאוד חיות וקראו לה אליס. היא כל כך אהבה חיות שהיא רצתה ללטף כל כלב שראתה ברחוב. כשהגיע היום הולדת של אליס היא ביקשה מאבא ואמא למתנה: חיה.
ואז יום אחד אבא חזר והביא לה מתנה: אוגר! אליס שמחה מאוד! האוגר היה לבן ובגלל זה אליס החליטה לקרוא לו “שלג”.
אבל אחרי כמה ימים אליס ראתה שהאוגר בודד מאוד וביקשה מאבא שיקנה עוד אוגר כדי ששלג לא יהיה לבד וכי “טובים השניים מן האחד”. היא אפילו רצתה אוגרת כדי שיהיו לה גורים קטנים וחמודים.
אבא הסכים וקנה אוגר. האוגר החדש היה קצת צהוב ואליס קראה לו “פיקצ’ו”.
יום למחרת אליס ראתה שהחברות של האוגרים “התחילה ברגל שמאל” והם רבו הרבה ונשכו אחד את השני אז היא החליטה לשים “שבע עיניים” עליהם.
בבוקר למחרת היא ראתה שפיקצ’ו שוכב בכלוב מת. היא הייתה מאוד עצובה ובכתה הרבה והיא מאוד הצטערה שהיא “לא ראתה את הנולד”.
ואז היא ראתה שבעצם פיקצ’ו זז, היא קפצה משמחה ולקחה אותו לוטרינר. הוטרינר עזר לה ונתן לו תרופות. פתאום אליס ראתה שיש לפיקצ’ו כוחות על והוא יכול לעוף וגם לדבר.
פיקצ’ו אמר לאליס “אליס, תודה שלקחת אותי לוטרינר, אני אוהב אותך, חיבוק קטני” אליס נבהלה קצת אבל היא אהבה מאוד את פיקצ’ו והתחילה לדבר איתו כל הזמן. שלג לא הבין מה קורה בכלל והוא צייץ “שריק שריק”.
יום אחד שלג הלך לאיבוד ואליס חיפשה וחיפשה עד שבסוף פיקצ’ו השתמש בכוחות העל שלו ומצא אותו בגינה. אליס הייתה ברקיע השביעי.
אחר כך אליס אכלה ארוחת צהריים ואז היא שמעה דפיקות, אבא היה בדלת והוא הביא עוד אוגר או בעצם אוגרת. אליס קראה לה “מרסי”. אחרי כמה שבועות האוגרת הולידה המון גורים קטנים וחמודים וכולם יכלו לדבר.
אחרי הרבה שנים אליס נהייתה וטרינרית הכי טובה והיא טיפלה בהמון חיות מכל הסוגים ועם הרבה פציעות ומחלות ופיקצ’ו נשאר איתה ועזר לה עם החיות שבאו למרפאה.
