שלום, שמי ליאור. אני בת 7 וגרה בתל אביב יפו. יש לי 4 אחיות, ואני הבכורה. יש לי שער חום ונעלי ספורט סגולים, ותיק סגול ומגניב.
יש לי אחות שקוראים לה נטע, היא בכיתה א’. בית הספר שלנו רחוק מהבית, בערך 6 ק”מ, ולכן אנחנו בהסעה.
אחד הדברים שאני הכי לא אוהבת בהסעה זה שהנסיעה הארוכה עושה לי בחילה (כאב בטן), ואני מנסה לתפוס לנטע ולי את המקום הכי טוב שהוא מקדימה, כי מאחורה זה עושה יותר בחילה.
פעם אחת נטע ואני מתארגנות, יורדות למטה, ההסעה מגיעה, עולות עליה ונוסעות לביה”ס. אחרי בערך 20-30 דקות הגענו, אני רצה לכיתה שלי…
איייייי צעקתי. רצה אלי נטע ושאלה מה קרה. נפלתי, עניתי לה. שנייה אחת אחרי שנטע שמעה זאת, רצה לשירותים להביא לי
נייר מים סחוט, ושמה לי על הפצע. תודה לך נטע, אמרתי. בבקשה, נטע ענתה. הרגשתי בלב איזה כיף שיש אחות שכל כך דואגת לי,
וחזרתי לכיתה. אחרי השיעור, בהפסקה, אני הולכת לחברתי רותם ואיתה גם גפן. גפן לא כל כך אוהבת אותי, ולכן היא תמיד מנסה שרותם תשחק איתה בלבד. רציתי להתחיל לשחק, אבל גפן רוצה רק לשחק עם רותם. גפן אומרת לי מילה מעליבה ומושכת ביד של רותם
ובורחת ממני. נשארתי לבד לשחק. חזרתי הביתה עצובה, וכל המשפחה באה לשמח אותי: נטע נותנת לי ציור, אחות אחת נותנת לי חיבוק, ועוד אחות מצחיקה אותי. אמא אומרת לי לא להתייחס לזה, ואבא אומר לי שמה שהיא אומרת לי, אם זה לא נכון אז לא לקחת את זה לליבי. כל הדאגה שהמשפחה דאגה לי חיממה לי את הלב, ומאז אני לא כל כך נעלבת. איזה כיף שיש משפחה.
בלילה אמא שלי מכינה לנו לאכול: מרק ירקות ולחם שום. היה מאוד טעים.
אחרי הארוחה אני אומרת קריאת שמע שעל המיטה ונרדמת… “אני לא מצליחה להירדם” אמרתי באמצע הלילה, כשהתעוררתי. הלכתי למיטה של אמא ואבא, אמא שלי ליטפה אותי ואבא שלי אמר לי שאני ילדה מאוד טובה. זה מאוד שימח אותי ונרדמתי.
פעם אחת יצאנו לטיול בירושלים, היה מאוד קר. זה היה בלילה, ואכלנו כנאפה חם. זה כיף לאכול משהו חם ביום קר, כי זה מחמם, והיה לי גם מאוד טעים. פעם אחת בנינו אוהל במצפה רמון, והיה מאוד כיף וקר, ופעם אחרת אמא שלי לימדה אותי איך להכין סוכריות קישוט. לוקחים נייר צבעוני ומכניסים לתוכו טישו שמעגלים אותו, וכך יוצאת לנו סוכריית קישוט נהדרת. יש לי עוד מלא חוויות מהמשפחה שלי, וזה כל כך כיף שיש משפחה שתעזור לך ותדאג לך, ותשמח אותך ותאהב אותך ותטייל איתך ותעשה עוד מלא דברים מעניינים וכיפיים.
כשאני לא מרגישה טוב וחולה, אז המשפחה באה לשמח אותי. מביאים לי ציורים ומכתבים של רפואה שלמה וחיבוקים ומילים נעימות,
וזה ממש נעים לי. פעם אחת יצאנו לטיול במפל, והיה מאוד כיף. שיחקתי עם האחיות שלי בסוג של תופסת, לא שמתי לב, וקפצתי לתוך שיחים קוצניים מאוד (זה היה בלילה והיה חשוך). איייי צעקתי. כל הענפים הקוצניים נתקעו במעיל שלי, ואבא שלי עזר לי להוציא אותם. כל כך שמחתי, אמרתי לאבא שלי תודה והמשכנו.
לא אחרי הרבה זמן, הרגשתי משהו מציק לי בנעל, רציתי לדעת מה זה. אז לקחתי אותו ביד שלי … אוי זה קוץ, והקוץ ניכנס לתוך האצבע. אייי צעקתי שוב. אף אחד לא ידע מה קרה לי, אבא שלי האיר לי על האצבע, וראה שנכנס לי קוץ. אמא אמרה שכשנחזור הביתה אז היא תוציא לי. בסדר, אמרתי והמשכנו, ומשם נסענו ליישוב קטן, שיחקנו במתקנים והיה כיף. גם ראינו חתולים רבים, אז הסתכלנו עליהם. חתולה אחת שרטה את השנייה, וכאב לי הלב לראות את זה. אחר כך שחקנו בנדנדה משפחתית, וארבעתנו היינו עליה. אבא שלנו נדנד אותנו חזק מאוד בנדנדה המשפחתית, והרגשתי צחוק כי מתי שמנדנדים גבוה וחזק, אותי זה מדגדג, וגם הרגשתי פחד מהגובה שאני אפול, וגם הרגשתי כיף כי אני אוהבת להתנדנד בנדנדה המשפחתית. אחר כך הינו קצת רעבים, אז אמא ואבא קנו לנו פרות יבשים: מנגו, משמש ובננה מיובשת .היה טעים מאוד, מה שאני הכי אהבתי היה המנגו המיובש.
אמא ואבא גם קנו לכל אחת סוכרייה. אני לא הלכתי לבחור סוכרייה, כי העדפתי להישאר באוטו לשמור על אחותי הקטנה,
ובגלל זה, נטע בחרה לי סוכרייה. כשפתחתי אותה בנסיעה לתל אביב, אז גיליתי שהיא סוכרייה קשה, וכששמתי בפה, גיליתי שהיא בטעם קינמון. אני לא כל כך אהבתי, אבל לא רציתי להעליב את נטע, אז לא אמרתי לה. נטע רצתה לטעום אז נתתי לה. כשחזרנו הבייתה, בטח לא שכחתם את הקוץ שלי, אז אמא שלי ניסתה להוציא לי את הקוץ. אמא שלי קודם ניסתה עם פינצטה, אבל מסתבר שהקוץ כבר ניכנס יותר מידי עמוק, אז אמא שלי עשתה לי את זה עם מחט. כואב אמרתי, אמא שלי ניסתה להוציא אותו מבפנים, וכך אמא שלי אחרי כמה דקות הוציאה לי. זאת הייתה שמחה מאוד גדולה, והודיתי לאמי מאוד. כמובן אתם רואים שלאימי היו ידיים ממש טובות, וכך אני הולכת למיטה שלי אומרת קריאת שמע שעל המיטה ונרדמת. איזה כיף שיש אמא כל כך טובה.
בבוקר כשקמתי, אתם לא תאמינו מה ראיתי. ראיתי שלג, השלג ירד בלילה ואנחנו (המשפחה שלי) קמנו מאוד מוקדם, כדי שהשלג לא ימס. רצינו לבנות איש שלג ובנינו ובנינו, והידיים שלי קפאו. כל פעם שנגעתי בשלג אז הידיים שלי רעדו מקר, אבל זה היה גם כיף מאוד. כך, אחת רצה להביא שלג ואני בניתי, וגם החליפו אותי. גילינו שהאיש שלג שלנו לא מספיק גדול כדי לשים גזר, אז שמנו פיצוחים קטנים: האף בוטן, העיניים בוטן שנטע קילפה, חלוק לשניים, הכפתורים גרעיני חמנייה, ופשוט יצא לנו איש שלג פיצוחים. אבל אספר לכם שהאיש שלג שלנו יצא כמו פינגווין שלג, זה היה מאוד חמוד, וקראנו לו פינגווין שלג פיצוחים, ושמנו אותו במקרר, היה לנו מאוד כיף. חזרנו הבייתה, ואבא שלנו הכין לנו דייסה חמה וטעימה. זה מאוד נעים וכיף לחזור הבייתה מהשלג ולאכול דייסה חמה. אכלתי ומאוד נהניתי.
זה פשוט כיף שיש משפחה, אתה יכול לשחק איתה, לטייל איתה וללמוד איתה. משפחה היא דואגת לך ואוהבת אותך, ואתה עושה איתה כל מני דברים וחוויות. המשפחה לא תעזוב אותך. זה לא כמו חברה, משחקת איתה שנתיים ואחר כך אחת הולכת לבי”ס אחר ואנחנו נפרדים או שהיא עוברת למקום אחר. יכול להיות שהיא תמשיך לשחק איתך ולהיות איתך, אבל אתה חוזר הבייתה ומי מחכה לך בבית: המשפחה,
ואני אוהבת את המשפחה שלי כמו שהיא.
