היו הייתה ילדה שקראו לה שירה. לשירה היה כלב שקראו לו שוקו.
שירה עשתה איתו הכל. שיחקה איתו ,השתוללה איתו , היא עשתה איתו תחרויות ריצה והיא גם שיחקה איתו במשחק שבו היא מחביאה לו חטיף והוא צריך למצוא אותו.
אבל היא לא הרשתה לו לשחק עם כלבים אחרים, כל פעם ששוקו היה מתקרב אל חבורת הכלבים שבגינה שירה הייתה מושכת לו ברצועה ואומרת:” בוא שוקו הולכים הבייתה.”
לילה אחד כבר נמאס לשוקו ,הוא יצא מהמלונה וברח!
למחרת התעוררה שירה ,היא הלכה למלונה של שוקו כדי להעיר אותו ולהביא לו ארוחת בוקר אבל כשהיא הגיעה היא לא מצאה את שוקו !
היא התחילה לחפש אותו .היא חיפשה אותו מאחורי הווילון של האמבטיה ,היא חיפשה אותו במחסן ,היא חיפשה במרפסת, היא חיפשה אותו בגן שעשועים ,היא שאלה חברים איפה שוקו.. אבל אף אחד לא ידע.
אחרי הצהרים היא ניסתה לעשות את כל הדברים שהיא ושוקו עושים ביחד. היא ניסתה לעשות תחרות ריצה ,להשתולל, היא רצתה לשחק שהיא מחביאה חטיף כלבים ושהוא צריך למצוא. רק לטיולים היא הצליחה לצאת לבד…
ובנתיים ,שוקו, הסתובב ברחובות ואז התחיל לרדת גשם. הוא ראה קופסת קרטון, שוקו חשב:” יופי אני אסתתר עד שהגשם יגמר” אז הוא הלך אל קופסת הקרטון . בתוך הקופסא היה שועל . השועל אמר: ” מה אתה עושה כאן כלב? תסתלק מכאן!”
שוקו הלך למקום אחר ופתאום הוא ראה גג. כשהוא נכנס מתחת לגג הוא ראה חבורת ארנבים. הארנבים אמרו לו:” עכשיו זה רק הארנבים! תלך מכאן!”
שוקו הסתובב ברחובות ולא מצא מחסה. לפתע הוא ראה מערה . הוא נכנס ושמע כל מיני רעשים מוזרים. הוא התקדם בתוך המערה ואז הוא ראה מלא עטלפים מתעופפים ואז אחד העטלפים אמר לו :” כאן זה מערת עטלפים לא מערת כלבים” שוקו יצא החוצה , נגמר הגשם.. עברו שבועות.. ושוקו היה לבד. היה לו קר והוא היה צמא ורעב והוא קצת התגעגע.
יום אחד שוקו החליט לחזור לחזור לשירה .
בנתיים שירה קפצה בחבל ואז היא שמעה נביחות מוכרות היא פתחה את הדלת והיא ראתה את שוקו היא חיבקה אותו ואמרה: “מעכשיו אני ירשה לך לשחק עם כלבים אחרים.”
