לפני 3 שנים ביום שבת לאחר תפילת שחרית וסעודת שבת כהרגלי נפגשתי עם חברי הטוב ידידיה.
טוהר יוסף : ” שבת שלום ידיד , מה קורה?
ידידיה : ” בסדר מה איתך ?
טוהר יוסף : ברוך ה’ אני נושם יש לי חשק ללכת לביתם של מנדי ונתנאל.
ידידיה : “יאללה זורם”.
יצאנו לכיוון ביתם של מנדי ונתנאל . כשהגענו דפקנו בדלת הם פתחו ואמרנו להם בשמחה : ” שבת שלום “.
מנדי ונתנאל : ” שבת שלום גם לכם ,רוצים לשחק כדורגל מזמן לא נפגשנו ושיחקנו יחדיו”.
בסיום המשחק נפרדנו ממנדי ונתנאל כי חשבנו שהגיע זמן תפילת מנחה. אני וידידיה הלכנו בשביל המוביל אל בית הכנסת.תוך כדי הליכה בשביל המוליך לבית הכנסת ראינו קורקינט כחול המצויר עליו כוכבים זוהרים , מיד אני וידידיה התלהבנו וממש “הזלנו ריר “.
לשנינו עבר בראש את אותה מחשבה ” מי יקח את הקורקינט הביתה?”.
מקצה השני של השביל ראיתי אישה שאינה שומרת שבת עסוקה בפלאפון וילדיה הולכים אחריה. הילדה שמחה ורוכבת על הקורקינט שלה והילד בוכה עד מאוד . לא ייחסתי לזאת משמעות .
ידידיה :” ברור לך שהקורקינט שלי ראיתי אותו קודם “.
טוהר יוסף :” לא , אני ראיתי אותו ראשון .”
המשכנו להתווכח בנינו עד שהגענו להחלטה משותפת ,שהקורקינט לא יהיה לאף אחד .
טוהר יוסף :” למען החברות שלנו אף אחד לא יקבל את הקורקינט , נזרוק אותו בין השיחים הקוצניים ליד גבעת החולות כך אף אחד לא יוכל להגיע אליו , גם אם ירצה”. מימשנו את תוכניתנו .
ידידיה הסתכל על שעונו ומיד אמר : “תפילת מנחה התחילה לפני עשר דקות”.
רצנו במהרה לבית הכנסת הגענו אל השער ופתאום חבריי מירון ואלרועי באו ושיתפו אותנו שהאישה שצועקת בצרפתית בפלאפון מזמינה משטרה לשני ילדים שגנבו לבנה את הקורקינט .
מיד רצנו אליה וניסנו לומר באנגלית :” “NO POLIS.
מצורת הפניה שלנו והבהלה שהיינו בה אני וידידיה היא הבינה “שאנחנו הגנבים “.
האישה צעקה עלינו בעברית שגויה :” אתם ילד רע ?” אני אומר משטרה עכשיו “.
ידידיה ואני רצנו מהר בשיא הלחץ והבהלה לאותו מקום שבו זרקנו את הקורקינט .
מבלי לחשוב קפצנו לתוך השיחים הקוצנים תפסתי את הקורקינט שכולי חבול בשריטות בידי ורגליי . בדרך חזרה מכנסי נתפסו לשיח הקוצני נפלתי ונחבלתי ברגלי השניה .
טוהר יוסף :” ידידיה אני מאוד כאוב קח את הקוריקנט ותחזיר לאישה “.
המשכתי בצליעה עד לבית הכנסת פתאום ראיתי את ידידיה יוצא בוכה עם אביו . ניסיתי לומר לו תודה שרצת בלעדיי ובוודאי ספגת צעקות .
לפתע אופנוע משטרה הופיע ליד שער בית הכנסת והאישה שוחחה איתו באנגלית ואמרה לו שנגנב הוחזר והוא יכול ללכת . המשטרה לא ידעה שמדובר בקורקינט צעצוע וחשבה שמדובר בחפץ יקר ערך . כל אנשי בית הכנסת יצאו לרחבה כאשר ראו את אורות של אופנוע המשטרה ושאלו את כולנו מה קרה ?
רצתי אל אבי אהרון חיבקתי אותו ונסיתי להסתתר מרוב בושה .
ביקשתי מאבי ללכת הצידה וסיפרתי לו הכל . אבי הבין מה קרה והרגיע את כל אנשי בית הכנסת שאפשר לחזור לסעודה שלישית לא קרה כלום . כולם נכנסו לבית הכנסת ומאז לא העזתי לגעת בדבר שלא שלי .וזהו סיפורי האישי.
