בבית ספר
אם תחפשו את ההגדרה של ינון חרן בגוגל תמצאו: “ביש מזל”!
אני ממש יכול לזכות בשיא גינס על זה!
הנה מקרה אחד שקרה לי שמוכיח שזו ההגדרה המתאימה לי יום שישי כולם הלכו הביתה. מישהו נשאר שאל אב הבית? התביישתי, לא עניתי, הייתי בשירותים. לאב הבית שלנו,
למי שלא יודע, קוראים יוסף. הוא מאוד נחמד אבל לי ולו היו כמה עימותים. אני תמיד הורס
משהו. כזה ביש מזל אני.
פעם אחת זרקתי את הכדור על המזגן שתלוי על קיר בית ספר. אתם יודעים, הקופסא
הלבנה. ושיתקתי את המזגן בכיתה ב.
נחזור לעינינו- אני בשירותים, יום שישי ויוסף יוצא ונועל את בית הספר ואני ננעלתי!
יצאתי מהשירותים לחצר אבל, דלת בית הספר הייתה נעולה.
חשבתי להתקשר לאבי ואימי, אבל זכרתי שאני אמור לבוא השבת לסבתא שלי.
התקשרתי, וסבתא ענתה: תקשיב, בעלה של חברה שלי נפטר, אתה לא תוכל
לבוא אלי השבת וגם תודיע להורים, אני לא אספיק לעשות זאת.
עליתי לקומה של כיתתי, נכנסתי ועשיתי שיעורי בית בחשבון. המורה נתן שיעורי בית קלים
ולכן עשיתי זאת תוך שלוש דקות.
לאחר מכן הלכתי לחדר מורות, פתחתי את המקרר, נזכרתי שעלי להודיע לאבא ואימא
שאני לא בא לסבתא, אבל נגמרה לי הסוללה.
הוצאתי את השלוק מהמקרר, כי לכיתה א הייתה אימא של שבת שהביא שלוקים לחלק
לילדים וכנראה נשאר מיותר ,הוצאתי גם עוגה והכנתי לי שוקו ואפילו הצצתי בתאים של
המורות. הלכתי לחדר המנהלת איזה כיף שבבית הספר שלנו אין מצלמות אבטחה.
הוצאתי את הפרסים שהמנהלת מחלקת לנו שאנו מתנהגים יפה בשיעור שלה , לקחתי פנס
קטן והחזרתי את שקית הפרסים למקום ,בטעות התנגשתי במסך מחשב והוא נפל ברעש
גדול , נסוגתי לאחור וחזרתי לכיתה , השעה הייתה כבר מאוחרת ונרדמתי על השולחן.
בשבת בבוקר חיטטתי קצת במקרר שבחדר מורות, היו שם עוגיות מעוכות כאלה, כי הן היו
במקרר ובארון היו פריכיות, הכנתי לי שוקו עוד פעם והוצאתי את המפתח לארון משחקים
ושיחקתי עם עצמי .הסתובבתי בבית ספר ואפילו קפצתי על הספה.
בצהרים אכלתי פריכיות ושוקולד מריר זה לא השביע אותי, הלכתי לספות שבחדר מורות
וישנתי מנוחת צהריים כשהתעוררתי ,הסתכלתי בשעון שבחדר מורות, השעה הייתה 16:30
, וואו ישנתי בערך שלוש שעות .
העסקתי את עצמי קצת ובדקתי את השעון אבל לא זכרתי מתי יוצאת שבת אז הסתכלתי
ביומן שלי וראיתי שיצאה שבת, לא ידעתי לעשות הבדלה, אז פשוט אמרתי המבדיל בין קודש
לחול.
הלכתי לחדר מורות לקחת את המטען שראיתי באחד התאים קודם, חיברתי את המטען
לטלפון וחיברתי לשקע.
ישבתי על הספה וחיכיתי שיהיה מספיק סוללה.
החזקתי את העפעפיים שלי כדאי לא להירדם, אבל מה אני אגיד, אני לא יוצלח.
התעוררתי לקול ילדים, מהר הוצאתי את הטלפון מהמטען, החזרתי את המטען למקום ורצתי
לכיתה.
הייתי ממש בין הראשונים, השעה הייתה 7:30, בשעה שבית הספר נפתח.
מזל שאף אחד לא ראה אותי, חשבתי לעצמי.
צלצול, המורה נכנס לכיתה והתחלנו להתפלל.
בהפסקה שמעתי את אב הבית כועס שהמסך מחשב בחדר המנהלת שבור.
אופס.הכל היה חלום!
