בס”ד כ”ג טבת, תשפ”ו
הנושא שלי: שברתי את האצבע
שלום ילדים, שמי אימרי ואני לומד בבית הספר עוזיאל.
היום רציתי לספר לכם סיפור שקרה לי שאני הייתי בן 6 והייתי בגן חובה.
זה קרה יום לפני חג פורים ששברתי את האצבע, כאשר התחפשתי לפיראט. זה קרה לי כשאני וקרוב משפחה שלי שיחקנו באבנים ואז אני הרמתי אבן גדולה והיא נפלה לי. ובן דוד שלי (קרוב משפחה שלי) גם הרים אבן גדולה ואז בטעות הוא הפיל אותה על היד שלי. כאב לי מאוד.
הייתי עצוב, הדמעות חנקו את גרוני והתחלתי לבכות. אימא ניסתה להרגיע אותי אבל כאב לי ולא הצלחתי להירגע. הייתי במתח, בכיתי כל הדרך הביתה כי לא ידעתי אם שברתי את האצבע. זה היה ביום שבת. כשיצא שבת אבא שלי לקח אותי ל”טרם”- ביקור רופא, כדי שיבדקו אותי. חיכינו הרבה זמן בתור ונרדמתי.
יום למחרת, בבוקר, קמתי וראיתי את ידי חבושה בתחבושת לבנה. הגעתי לגן וכולם שאלו אותי מה קרה ולא יכולתי לענות כי כאב לי. הרגשתי בודד בגן, כי לא יכולתי לשחק עם היד וזו היד החזקה שלי.
הייתי עצוב, העצב מילא את ליבי. יותר מאוחר ילדים שאלו אותי אם אני יכול לשחק ועניתי שכן. שיחקתי איתם והם עזרו לי הייתי מאוד שמח והרגשתי שאני חלק מהם למרות המגבלה -שהיד החבושה. היה לי כייף, גם כשכאבה לי קצת האצבע. מדי פעם הלכתי לנוח ואז חזרתי שוב לשחק.
לאחר כמה שבועות, הבראתי והרגשתי שמח, כי הייתי יכול לעשות דברים שלפני כן לא הצלחתי, כמו: לשחק בכדור בלי לפחד שזה יפגע לי באצבע ויכאב, לכתוב ולצייר. הודיתי לה’ שזה לא היה רציני יותר משבר באצבע ושזה הבריא מהר, לעומת דודה שלי ששברה את הרגל ולא יכלה ללכת בכלל.
למדתי שצריכים להעריך את ה’ ואת ההחלטות שלו ולהודות גם על הרע.
