יום אחד בחופש הגדול, אני שלמה, אבא ואמא יצאנו לשביל התפוזים. שטנו בסירות (לא אמיתיות), התגלשנו במגלשות מים והשפריצו עלינו מים. אבל הבעיה היתה שהיה חם, לאבא ולאמא התחיל להיות חם, הם שאלו אותי: “שלמה, חם לך?”, ואני עניתי: “לא”.
המשכתי לשחק ולאחר עשר דקות, אבא ואמא שאלו אותי שוב: “שלמה, חם לך?”, ואני עניתי שוב, “לא”.
הפעם עניתי “לא” כי רציתי להישאר, אבל באמת התחיל להיות לי חם. שיחקתי עוד ועוד, עד שכבר היה לי מידי חם, אמרתי לאבא ואמא: “נראה לי שכבר חם לי”. רצנו מהר לרכב המשפחתי שלנו ונסענו הביתה. כשהגענו, מדדנו חום, ובאמת חומי היה גבוה מאד.
“שלמה חמוד שלי, אתה צריך לנוח”. נחתי כל היום, בקושי אכלתי, בערב התקלחתי והלכתי לישון.
למחרת, קמתי ומדדתי חום, החום ירד מעט אך עדין נשאר גבוה יחסית, ככה כל יום עד שהבראתי.
לאחר שנה, בחופש הגדול, חיכתה לי הפתעה.
יום אחד אמרה לי אמא: “הולכים לשביל התפוזים”. כל כל התרגשתי, נזכרתי בהנאה שהיתה לי בפעם הקודמת, ולא כל כך שמחתי להזכר שהייתי חולה אחר כך..
אמא קראה לי ואמרה: “אנחנו הולכים בתנאי שמיד שמתחיל להיות לך חם, אתה אומר לנו”.
“בסדר”, אמרתי. נסענו כולנו ברכב המשפחתי לשביל התפוזים ונהנינו מאד.
