בבית הספר מרגניות במודיעין התכוננו במהירות למופע סוף שנה של תלמידי כיתה ח’.
הנהלת בית הספר שכרה את שירותיו של מפיק מוכר על מנת שיסייע להפיק מופע סיום מרגש ומרהיב.
המפיק הודיע על יום בו יערכו אודישנים לכל התלמידים לתפקידי השירה והריקוד במחזה.
אלה ושני שתי חברות טובות התכוננו יחד להכין את שני לתפקיד הראשי במופע הריקוד.
שני שיננה את הצעדים, אלה צילמה אותה ונתנה הערות.
הן עבדו שעות, הדבר היה חשוב לשני ואלה לא רצתה לאכזב את חברתה, בסתר ליבה היא ייחלה לקבל את אחד מתפקידי השירה, אפילו אם בלהקה ולא בסולו, היא הרגישה שבכל פעם שהיא שומעת את הלהקה ליבה נרעש ופועם ורוצה לשיר.
אך משהו חסם אותה מלשיר.
בעודה עושה חזרות עם חברתה שני, הייתה מזמזת לעצמה את השירים.
באחת הפעמים אפילו העיזה להגביר קולה, עצמה את העיניים ונסחפה לשיר כשהיא חושבת שהיא לבדה וששני עדיין מדברת בטלפון.
כשסיימה לשיר פקחה את עיניה ונבהלה מכך שחברתה מביטה בה דומעת.
שני אחזה את אלה בשתי ידיה ואמרה לה, את חייבת ללכת לאודישנים, את שרה פשוט נפלא.
אלה הסמיקה ואמרה לה בואי נחזור להתאמן על הצעדים שלך, היה לה ברור שחברתה מתנהגת כמו חברה טובה ושהיא לא באמת שרה נפלא.
היא הצטערה על כך, והתפללה בליבה שיום אחד תפתח את פיה ותתחיל לשיר בקול נעים ומרגש, זה היה חלום עבורה.
יום האודישנים הלך והתקרב ושני לא הצליחה לשכנע את אלה להגיע ולהבחן לתפקיד השירה.
כשניסתה ולא הצליח לה, היא חשבה איך להכניס בחברתה קצת יותר אומץ. שני החליטה לעבוד על אלה שהיא יכולה לרקוח לה שיקוי שמחליק את מיתרי הקול אם היא תישתה אותו כל יום במשך שבוע.
שני הלכה וסיפרה לאלה על השיקוי ושהיא צריכה לשתות אותו כל יום במשך שבוע ולתרגל את השיר לאודישן כל יום בשבוע ואלה מעט חשדה.
שני הלכה והתחילה לדבר עם החברים שיעזרו לאלה להתכונן מבלי שהיא תרגיש זאת. ובזמן שהחברים עזרו לאלה שני הכינה שייק שאלה תחשוב שהוא השיקוי.
למחרת שני הלכה לאלה ושאלה אותה מה היא עשתה אתמול. אלה ענתה שהיא הייתה קצת עם מיה, רוני וליה ושהם קצת שרו. למה את שואלת? סתם אני רוצה לדעת. שני הוציאה את “השיקוי” מהתיק והביאה לאלה ואמרה לה: “כל יום מהיום, כוס מזה, קצת לחזור על השיר וזהו את תהיי מוכנה לאודישן”.
אלה באמת שתתה מהשיקוי וחזרה עם שני על השיר או לבד וכל יום שהיא שרה היא חשבה שהיא בעננים.
יום האודישן הגיע שני ואלה עשו חזרה אחרונה שני בדקה אם אלה באמת שתתה את השיקוי, אלה ענתה לה שכן והתרגשה. הן חיבקו אחת את השנייה ופתאום נשמע: “אלה לעלות לבמה” שני איחלה לאלה בפעם האחרונה בהצלחה ואלה עלתה.
אלה גמרה את האודישן ומיד אחריה שני עלתה. כששני ירדה היא החליטה לספר לאלה על השיקוי, “אלה רציתי לומר שהיית מצוינת ושמה ששתית במשך שבוע היה פשוט שייק שהכנתי ולא שיקוי אלה את צריכה להאמין בעצמך ורק ככה את תצליחי עובדה שעכשיו היה לך ביטחון עלית ועשית את זה מושלם בלי לחץ. אני לא מאמינה שעשית את זה אז לא היה שום שיקוי? לא היה שיקוי.
תודה לך שהאמנת בי.
תודה לך .
יום למחרת שתיהן קיבלו הודעה שהן התקבלו לתפקידים הראשיים.
