קוראים לי שקד אני בת 10 ואני גרה בחדרה.
זהו סיפור מעניין שקרה לי, סיפור על התמדה ואמונה, מקווה שתיהנו .
יש לנו מסורת במשפחה: בכל יום הולדת של סבתא אנחנו עושים מפגש משפחתי ובו, כחלק מהגיבוש המשפחתי, אנחנו עושים תחרות ריצה בין כל הנכדים. לכבוד יום ההולדת האחרון התאמנתי הרבה, ממש רציתי לנצח. הגיע היום הגדול וכל המשפחה התכנסה. במהלך החימום לפני הריצה, סבתא ראתה עד כמה אני חוששת וקראה לי הצידה: “אני רוצה לספר לך סיפור שקרה לי כשהייתי קטנה” היא אמרה והתחילה בסיפור:
כמו שאת יודעת נולדתי בפולין. ההורים שלי מתו כשהייתי תינוקת ולכן נשלחתי לבית יתומים. שנאתי את המקום הזה! המורים היו רעים אלינו! העבידו אותנו קשה כל הזמן! אסור היה לנו לעזוב את המתחם אפילו בחגים… יום אחד אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לברוח. באותו הזמן סבא וסבתא שלי גרו בבלגיה. תכננתי לברוח מבית היתומים ולטוס אליהם. באחד הלילות כשלא השגיחו עלינו ממשתי את התכנית והצלחתי לברוח. נסעתי לשדה התעופה וכשהגעתי ראיתי שעוד מעט המטוס ממריא! רצתי והגעתי להמראה ממש ברגע האחרון… כשנחתנו, לקחתי רכבת ונסעתי לסבא וסבתא. הם היו מופתעים לראות אותי אבל קבלו אותי בשמחה.
עוד בבית הילדים היה לי יומן בו הייתי כותבת שירים, כך שנוצר אוסף שירים שהתגאיתי בו מאוד. בוקר אחד, באביב, ראיתי שמזג האוויר מצוין והחלטתי לצאת להסתובב ולכתוב. הלכתי אל המגרה – היכן שתמיד הנחתי את היומן אבל להפתעתי הוא לא היה שם. נחרדתי מאוד, ניסיתי להיזכר היכן הנחתי אותו לאחרונה. הפכתי את החדר כדי למצוא אותו.. חיפשתי בכל מקום, אפילו בחצר! אך גם שם לא נמצאה האבדה.. היה לי עצוב מאוד.
מרוב דיכאון לא יכולתי לאכול באותו היום… לא היה לי חשק לכלום. כל מה שרציתי היה את היומן בחזרה. התיישבתי על הספה בסלון בפרצוף מתוסכל. סבתא, ששמה לב אליי התיישבה ליידי, הרגיעה אותי ושאלה מה קרה, ספרתי לה על האובדן היקר. כשספרתי, ממש הרגשתי כאילו ירדה לי אבן מהלב. היא ניחמה אותי ואמרה: “יהיה בסדר” שתי המילים האלו הרגיעו אותי מאוד.
חודשיים לאחר מכן, המקרה כבר נשכח וקניתי יומן חדש, הלכנו להופעה של הזמר האהוב עלי בוב דילן. נורא התרגשתי! כל הנסיעה שמענו שירים שלו. הגענו והתיישבנו בשורה הראשונה. ההופעה הייתה מעולה, הוא שר את כל השירים האהובים ואבל בסוף הוא החל לנגן מנגינה שלא הכרתי והופתעתי מאוד (כי אני הרי מעריצה גדולה ומכירה את כל המילות השירים ), כשהוא התחיל לשיר – לא האמנתי, המילים היו מוכרת לי – זה היה אחד השירים מהיומן שלי! מלא מחשבות קפצו לי בראש… כיצד היומן הגיע אליו? מדוע בחר דווקא את השיר הזה? הייתי מבולבלת.
התחלתי לצעוק:” היי! זה השיר שלי!..” היה רגע של שקט וכולם הסתכלו עלי. אחרי ההופעה הלכתי אל מאחורי הקלעים ושאלתי את בוב איך הגיעו אליו השירים, הוא הוציא את היומן ואמר לי…
פתאום אבא קרא לי וקטע את הסיפור: “שקד! סבתא! אנחנו רוצים להתחיל, בואו בבקשה.”
“רגע אחד” פניתי לסבתא, זה מה שגרם לך להפוך להיות זמרת?
“כן” היא ענתה. “המפגש עם בוב גרם לי לא לוותר ולהבין את היכולות שיש בי. מאז התחלתי בקרירה שלי כזמרת מצליחה וככותבת שירים.
“שלוש, ארבע צא!” אבא צעק, הריצה רק התחילה, אבל בתוך הלב כבר ידעתי שאצליח! לא אוותר! ולמרות הקושי אסיים ראשונה.
