הסיפור שלנו מדבר על שתי חברות טובות מאוד שאהבו נורא לשחק ולדבר יחדיו בבית הספר.
לאחת קוראים רננה, רננה אוהבת לשחק עם חברתה הטובה מבית הספר. לרננה ישנם כמה תחביבים ואחד מהם הוא לצייר, היא אוהבת גם כן לשחות בימי הקיץ החמים וכשקר היא אוהבת להיות בבית עם הוריה ולשתות כוס שוקו חמה.
מידי פעם היא אוהבת לשחק נורא עם עצמה והבובות שלה ומרבה בקריאת ספרים.
לשנייה קוראים שירה, שירה גם לה יש כמה תחביבים אהובים בניהם זה הריקוד, שירה, שחיה גם כן וכמובן איך לא? היא אוהבת לטייל עם החברות שלה. שירה היא ילדה חכמה מאוד ומקובלת ממש בכיתה, מידי פעם היא כועסת ורוטנת אך למרות הכל היא ילדה עליזה ושמחה.
כאשר היא תגדל היא רוצה להיות רופאה, חושבת על כך מגיל קטן.
שירה ורננה אוהבות נורא אחת את השנייה אך לפעמיים הן רבות כמו כל החברות שבכיתה, הן רוצות להישאר חברות לנצח ולעולם לא לריב.
העיסוק במחשבה של מה יעשו כאשר יגדלו נמצא אצלן בראש תמיד. רננה ושירה חושבות על אותו המקצוע לעבוד בו כשיגדלו אך הן לא משתפות אחת את השנייה ושומרות זאת בסוד.
יום אחד הייתה מריבה ממש גדולה בכיתה בין רננה לשירה.
רננה טוענת ששירה גנבה לה את העיפרון, בטח אתם תוהים לעצמכם מדוע היא חושדת בשירה? הרי הן החברות הכי טובות. רננה אומרת שהיא ראתה את שירה לוקחת לה את העיפרון מול עיניה שלה אבל שירה טוענת שאינה לקחת את העיפרון ואף מבטיחה זו, אך רננה נותרה בשלה.
למרות הכל המריבה שפוגעת בחברותן נמשכת לאורך זמן רב כחודש, במהלך זמן זה יום הכיפורים קרב ובא.
וכולנו יודעים שביום הכיפורים מבקשים מחילה וסליחה אך הן בשלהן ועד שהשנייה לא תבוא ותבקש סליחה האחרת לא תבקש גם.
יומיים לפני יום הכיפורים ואינן משלימות, כאשר הן נפגשות בכיתה הן כועסות וזועמות אחת על השנייה. הן יושבו באותו השולחן ואינן מסוגלות יותר לשבת ככה ומבקשות שישנו את מקומן.
שירה נגשת למורה ומבקשת להרחיק ממנה את רננה, המורה רואה זאת ומרחיקה אותן אחת השנייה. עובר יום ועוד יום וכמעט מגיע יום הכיפורים.
בערב יום ראשון עלה רעיון מעליב לראשה של רננה, שואלים אתם את עצמכם מה כבר היא תעשה? הרעיון שעלה בראשה זה לעשות ציור מעליב לשירה ולהביא לה אותו. רננה דופקת בדלתה של שירה מניחה את המכתב ובורחת.
בזמן זה אמא של שירה אומרת לביתה “פתחי בבקשה את הדלת” ושירה ענתה לה “כן, בשמחה רבה”. שירה נגשת ופותחת את הדלת ורואה מכתב מיד אומרת לאמה שהיא קיבלה מכתב אך פתאום היא רואה ששמה מצוין על המעטפה ופותחת אותה.
שירה פותחת את המעטפה עם הציור וחושכות עיניה, היא ראתה ציור מעליב בעל מילים רעות ופוגעניות עיניה מתחילות להוריד דמעות וכאן היא מחליטה שאינה הולכת לבית הספר.
רננה מעבירה זאת על סדר היום ושוכחת שחודש זה הוא חודש רחמים וסליחות ויום כיפור קרוב מתמיד.
בוקר יום שני הגיע ורננה מתנהלת כרגיל אך שירה נמנעת מלהגיע ואומרת שנפגעה ואינה מעוניינת להגיע לשם.
אמא של שירה חושבת אולי להעביר אותה בית ספר, אך בינתיים היא משכנעת אותה כן ללכת ולהתגבר ועל ידי כך ביום הכיפורים היא תענה על תפילותיה.
למחרת בבוקר נשמעות דפיקות בביתה של שירה, אמה של שירה פותחת את הדלת ומולה עומדת רננה.
רננה מבקשת לדבר עם שירה וכאשר היא שומעת זו מבפנים היא בוכה, רננה מגיעה ואומרת שהיא מתנצלת ושהיא רוצה ששירה תגיע ללימודים.
שירה מיד מתגוננת ואומרת לה “דווקא עכשיו? לאחר חודש שאת מתנהגת ככה?” רננה מיד מחזירה תשובה ואומרת “אולי לקח לי חודש כדי להבין זאת, אבל פתאום לשבת בשולחן בלעדייך בבית הספר ולא לשחק איתך, ולשמוע שקשה לך בגללי עשה לי רע בלב והבנתי שאני צריכה להתנצל כי ההתנהגות שלי לא הייתה במקום”.
שירה מתיישבת על המיטה ואומרת לרננה שתנסה לסלוח לה אך היא עדיין לא מבינה איך כל זה קרה בגלל דבר שטותי וקטן. רננה ממשיכה להתחנן ששירה תגיע יחד איתה לבית הספר ושיפתרו הכל בדרכם לשם.
שירה משתכנעת ונענית לבקשתה של רננה ובדרכן לבית הספר הן מדברות על הכל ומנסות לפתור זאת.
שירה ורננה הצליחו ב”ה לפתור את בעיותיהן ובמהלך שאר היום הן עסוקות בלדבר ולהשלים פערים של חודש מריבה כאשר כל אחת הייתה בלי חברתה.
אך כמובן שלשירה עדיין נשאר חור קטן בלב ורגיש להתנהגות זו וייקח זמן עד שיחלים לחלוטין אך היא מוכנה לנסות והן יודעות את מעלת בקשת הסליחה ויום הכיפורים.
והנה מגיע סוף היום שירה ורננה מחליטות לנסות ולהשתדל לשים לב למה שהן אומרות ואיך על מנת לא לפגוע שוב אחת בשנייה, דרכיהן מתפצלות וכל אחת הולכת לביתה אך הן עדיין ידאגו להישאר אחת עם השנייה.
