פעם היתה ילדה שקראו לה רחל. רחל היתה ילדה טובה מאוד.
רחל לומדת בבית הספר ‘נעם בנות’ שבעיר ירושלים בכיתה ב’. לאבא של רחל קוראים דוד ולאמא של רחל קוראים רבקה. אבא של רחל הוא עורך דין ואמא שלה היא מורה. לרחל יש שני אחים ואחות: אח בכור יוסף, אחות גדולה שרה ואח קטן יהודה. לחברה הכי טובה של רחל קוראים הלל.
ערב אחד רחל הלכה לישון ולא הצליחה להירדם כי היו לה דמיונות מפחידים. בבוקר אמרה לעצמה: “היום בערב אלך לישון עם הבובה שלי, אביגיל, אולי היא תעזור לי להירדם”.
בערב ישנה רחל עם הבובה אביגיל ועדיין היו לה פחדים והיא לא הצליחה להירדם.
למחרת, ישנה רחל עם מנורת לילה דולקת ועדין לא הצליחה להירדם.
בבוקר סיפרה רחל לאמא שלה שלא הצליחה להירדם בימים האחרונים ואמא שלה שאלה אותה למה. רחל אמרה לאמא: “יש המון דברים מפחידים בחדר שלי”.
“אמרת שמע ישראל?” שאלה אותה אמא שלה. רחל ענתה: “אופס, שכחתי”.
אמא של רחל אמרה לה שמאותו היום תמיד תגיד שמע ישראל לפני השינה ותדע שהקב”ה שומר עליה ואין לה שום סיבה לפחד.
באותו הערב, זכרה רחל לומר קריאת שמע לפני השינה. באותו הלילה, הרגישה רחל שהקב”ה שומר עליה והיא לא פחדה כלל. לא היו לה מחשבות מפחידות והיא ישנה ממש טוב.
בבוקר רחל סיפרה לאמא שלה שהיה לה לילה טוב והצליחה להירדם. אמא שמחה לשמוע ונתנה לרחל נשיקה על הלחי. מאותו הלילה, רחל המשיכה להקפיד ולומר שמע ישראל לפני השינה וכל הדמיונות הרעים נעלמו ונשכחו.
