יומני היקר, כאן אוריה.
רציתי לספר לך משהו שקרה בשבועיים האחרונים.
יש לנו בכיתה ילדה ששמה זהבה, והיא לא כל כך נחמדה… כלומר, היא אף פעם לא משתפת ו”עוקצת” את כולן.
לפני שבועיים בדיוק יצאנו לשחק כל הכיתה את המשחק “חיי שרה” וכשאיריס פסלה אותה, היא התחילה לצעוק ולטעון ש”זה לא חוקי!”. כולן אמרו לה שהיא כן פסולה, והיא התחילה לקרוא לאיריס בשמות גנאי והסתלקה מהמגרש בכעס.
עכשיו הבנות באמת כעסו. בת שבע ורותי אמרו: “מה יש לה?! זה רק משחק!” ומאיה הציעה שלא נדבר איתה יותר כי “מי צריך חברה כזו בכלל?”
ומאז – זהבה מוחרמת, ואני עומדת מהצד ולא יודעת מה לעשות. לגשת אל זהבה או לא?
זה לא יפה להחרים אותה, אבל היא באמת מתנהגת אלינו לא יפה כל הזמן… בינתיים שתקתי.
היום בבוקר רחלי חזרה לכיתה (היא הייתה חולה הרבה זמן, מיום לפני התחלת החרם על זהבה), וכולן חיבקו אותה ושמחו לראות אותה, חוץ מזהבה, שישבה בצד בפנים חמוצות.
בהפסקה הראשונה ראינו את רחלי מדברת עם זהבה וצוחקת איתה.
נזכרנו שרחלי לא הייתה איתנו כשהחלטנו על החרם והבנו שכנראה היא לא יודעת עליו,
אז כשהיא סיימה לדבר עם זהבה קראנו לה כל הבנות והסברנו לה על החרם.
להפתעתנו, היא אמרה: “כן, אני יודעת על החרם”.
איריס התפרצה: “אם את יודעת, למה את מדברת איתה ועוד הרבה זמן?!”
“נכון שהיא מתנהגת לא נעים” ענתה רחלי, “אבל אם נרחיק אותה היא תהיה עוד יותר כעוסה, ממורמרת ועוקצנית, ונכון, אולי אם היא תהיה כמה ימים לבד היא תבין למה החרמתן אותה, אבל היא לא תלמד להתייחס אלינו יפה, וגם לא תהיה לה אפשרות לתקן, כי היא לא מדברת או משחקת איתנו. אבל אם נקרב אותה ולאט לאט ונסביר לה בצורה יפה מה לא יפה להגיד ואיך עדיף להגיד דברים – היא תלמד, תשנה את ההתנהגות שלה ותהיה יותר נעימה”.
“רק ‘מתנהגת לא נעים’?!” התלוננה איריס בלחש, אבל כל הבנות כבר הבינו ורותי מיד קראה לזהבה לשחק “קלאס”.
אני חושבת שרחלי צודקת, ובפעם הבאה שיקרה משהו דומה אני יודעת שצריך להתנגד לחרם.
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש עם רבי יוסף משאש,
הנקרא: “הרב שהחרים את החרם“.
רבי יוסף לא הסכים להחרים אדם שחילל שבת בפומבי ואמר שאם יחרימו אותו וירחיקו אותו הוא עוד יותר ירצה לחלל שבת, ואם יקרבו אותו – לאט לאט זה ישתנה.
